אחדות לאומית - מאמר לכבוד יום ירושלים תשע"ד

לפני ארבעים ושבע שנים נוספה קומה נוספת בתהליך שיבת ציון ובנין ארצנו. ירושלים, שהיא לב האומה היהודית, הייתה מבותרת ומחולקת. כדי לצפות בכותל המערבי, היה עלינו לעלות להר ציון ולהשקיף על הכותל דרך החרכים שבחומה. והנה בחסדי ה', למרות שלא כל כך רצינו ואפילו ראש ממשלת ישראל דאז, לוי אשכול ז"ל, פנה באיגרת למלך חוסיין וביקש ממנו שלא לפתוח במלחמה, ה' הכביד את לב חוסיין ולא שמע לראש ממשלת ישראל והתחיל במלחמה על ירושלים, כאשר פגזים נופלים במרכז ירושלים ללא הבחנה בין צבא לאזרחים. 

באופן אישי, חוויתי את המלחמה על ירושלים, כאשר בזמן לימודיי בישיבת בנ"ע "נתיב מאיר" שבשכונת בית וגן, נחתו פגזים באזור ואף בחצר הישיבה קיפחה אישה אחת את חייה מירי ללא הבחנה, שמקורו היה מ"נבי סמואל", הלא הוא קבר הנביא שמואל שליד שכונת רמות של ימינו. 

רק זאת אומר, שכאשר נחתם הסכם השלום עם ירדן, כולם היללו ושיבחו את אישיותו של חוסיין ואת טוב ליבו ונימוסיו, רק "שכחו" שבפקודתו ירה צבאו ללא הבחנה על מרכזי אוכלוסייה ותחת שלטונו אף נעשו עוד אי אלו עוולות כגון חילול בית הקברות היהודי העתיק בהר הזיתים והפיכת חלק מהמצבות לכביש. 

בשנת 1949 נחתמו הסכמי שביתת הנשק עם ירדן באי רודוס. בהסכם נקבע, שישראלים יוכלו לפקוד את המקומות הקדושים במזרח ירושלים, בהם הכותל המערבי והר הזיתים, וגם מקומות ציבוריים כאוניברסיטה העברית ובית החולים הדסה, וכן תתאפשר תנועת ישראלים בכביש לטרון-ירושלים (כיום חלק מכביש 1), אך השלטון הירדני לא כיבד את החלק הזה בהסכם. נכון הדבר, ששלום עושים עם אויבים, אבל אל לנו לשכוח זאת כשבאים לחתום על הסכמים בעתיד. 

גם עתה, ארבעים ושבע שנים לאחר שחרור העיר, עדיין לא ויתרו אויבנו על רצונם לשלוט בירושלים, וזאת לדעת, שאפילו הידידה הגדולה שלנו ארצות הברית אינה מכירה בשלטוננו על ירושלים ואת השגרירות שלה מיקמה בתל אביב. 

כדי שנוכל להתמודד עם הסכנה של חלישות הדעת על היותנו 'בעלי הבית' בירושלים, ראוי להביא את דבריו של הרב משה צבי נריה זצ"ל, אותם נשא יומיים לאחר שחרור העיר העתיקה, בר"ח סיון תשכ"ז. הרב דיבר אז בפני מורים ומנהלים בעיריית ירושלים, והרי קטע מדבריו [מתוך מועדי הראיה]: "בין ההגיגים והתחושות של הימים הגדולים האלה, מסתמנת גם שאלה- תמיהה: מדוע לא נתן הקב"ה את ירושלים בידינו אז, בתש"ח, ובמה זכינו שהיא תוחזר לנו עתה? באורח פלא, כלל לא בדרך הטבע, היא נשמטה מידינו אז, ושוב באורח פלא, מעבר להגיון, היא נתנה לנו, היא הוגשה לנו עכשיו? התשובה לכך רמוזה בסוד שיח של חכמי קדם. על ירושלים נאמר בתלמוד הירושלמי: כעיר שחוברה לה יחדיו –  עיר שמחברת ישראל זה לזה (ירושלמי ב"ק פ"ז ה"ז), ובצורה אחרת נשנה הדבר בתלמוד הבבלי: 'לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך- לא אמרתי אלא בשעה שכל ישראל נכנסים בשער אחד' (זבחים,קי"ד,ב). 

אכן, לפני תשע עשרה שנה, פרץ הפלמ"ח דרך שער ציון, ואילו חיילי האצ"ל עמדו לפרוץ דרך שער שכם. מפולגים ומפורדים היינו. אילו הצלחנו אז, היו 'שניים אוחזין' בירושלים, וכל אחד היה אומר 'כולה שלי'. ירושלים הייתה הופכת למקור של פירוד, לסיבה של מריבה ומדון. סלעי ירושלים היו הופכים לסלעי מחלוקת…ולכן, רק עתה, כשנכנסנו כולנו דרך שער אחד- שער האריות, 'הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא', רק עתה כשכולנו מאוחדים, כשבראשנו עומדת ממשלת ליכוד לאומי, כשצבאנו הלוחם הוא צבא אחיד- צבא הגנה לישראל, כשמאחורינו עומדים בלב אחד כל אחינו אשר בתפוצות הגולה, רק עתה זכינו למאורע הגדול- המחזיר שכינתו לציון החזיר לנו את ירושלים!". 

האחדות של עם ישראל איננה רק בגדר הרגשה נעימה וטובה, אלא סוד קיומו הוא דווקא באחדותו. ידועים דברי המדרש (במדבר רבה חוקת י"ט): "רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: תינוקות שהיו בימי דוד, עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעין לדרוש את התורה מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור והיה דוד מתפלל עליהם ואומר (תהלים יב) אתה ה' תשמרם.. ואחר כל השבח הזה יוצאין למלחמה ונופלין ע"י שהיה בהן דילטורין..אבל דורו של אחאב, כולו עובדי עבודת כוכבים היו וע"י שלא היו בהם דילטורין יוצאין למלחמה ונוצחין". 

אמנם מלחמה תלויה בכלי מלחמה, באימונים תמידיים ובמסירות נפש, אך כאן במדרש רואים תנאי נוסף לניצחון במלחמה והוא קיום כבוד הדדי, שאין אדם מחפש חסרונות ולשון הרע ורכילות על האחר. וכך היה בדורו של אחאב, אהבה בין איש לרעהו ואז ניצחו. דברים נחרצים בנושא מובאים במשנה (דרך ארץ פרק ז) משמו של רבי אליעזר הקפר, שהיה רגיל לומר: "אהבו את השלום, ושנאו את המחלוקת, גדול השלום, שאפילו בשעה שישראל עובדים עבודה זרה ויש שלום ביניהם, אומר הקדוש ברוך הוא אין רצוני ליגע בהן, שנאמר 'חבור עצבים אפרים הנח לו', אבל בדבר מחלוקת מהו אומר? 'חלק לבם עתה יאשמו'. הא, גדול השלום, ושנואה המחלוקת." 

על כן, השנה ביום חגה של ירושלים נשתדל שהשיח שלנו יהיה שיח של אחדות ופירגון בין אדם לזולתו ואז נזכה בע"ה לביאת משיח צדקנו ולבניין ירושלים לנצח.