אקטואליה בלימוד תורה לפרשת ויקרא-זכור

מזה כמה שנים רווחת לה הדעה והמחשבה שלימוד תורה חייב להיות תמיד בנושא מעניין ואקטואלי. שעות רבות מושקעות כדי להפוך את הלימוד למעניין ומושך את הילדים. ההתמודדות בדור של אינטרנט ומחשבים, דור שלישי ורביעי במכשירים ניידים קשה ביותר. יש קושי אמיתי להתחרות בקצב ובמקצב של ימינו. למרות כל הניסיונות להפוך את לימוד התורה למשהו אטרקטיבי, אנו רואים משיכה רבה מאוד אצל בני הנוער דווקא לכל מה שזז במכשיר הנייד או על המרקע.

ברוח זו קיים ניסיון מתמיד לנצח בקרב על הרייטינג אצל הילדים והנוער. רוב בתי הספר של היום מתחילים ללמד את הילדים את ספר בראשית, בגלל הסיפורים המרתקים שיש בספר זה.

לחז"ל יש כוון אחר. נקודת המוצא של חכמינו שונה לחלוטין,הם רואים את הצורך והחשיבות של לימוד התורה כערך עליון אשר איננו רוצה ומתיימר להתחרות בשום רייטינג .לחכמינו תובנה שצריך להיות ברור לכל מי שניגש ללמוד תורה, שהוא עושה זאת מתוך ידיעה שזו תורה מן השמים, תורה אלוקית – זו הסיבה היחידה ללימוד תורה. לפיכך קבעו הפדגוגים של חז"ל שיש ללמד את התינוקות דווקא את ספר ויקרא ולא את ספר בראשית. הדבר הזה ממש מפליא, כי אנו יודעים כמה קשה ללמוד את ספר תורת הכהנים שנושא הקרבנות הוא המרכזי שבו.

רבי אסי במדרש הרגיש בצורך להסביר זאת וכך שאל: "מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כהנים ואין מתחילין בבראשית? אלא שתינוקות טהורין והקרבנות טהורין, יבואו טהורין ויתעסקו בטהורים".

לדעת רב אסי התנאי ללמוד תורה הוא טהרת הלב, התמימות והאמונה בתורת ד'. אין יותר טהור מילד רך שפותח לראשונה את החומש. כמובן שצריך לעשות הכל כדי למשוך את ליבם של הילדים לאהוב את מה שלומדים, אך בלי לטעת בתוכם את התובנה שחיי עולם נטע בתוכנו ותורת אמת נתן לנו, לא תועיל שום טכניקה ושום מתודה שאינה בנויה על החדרת הערך של מצוות תלמוד תורה.

השבת נקרא את פרשת זכור את אשר עשה לך עמלק. חז"ל למדו מזה שהתורה מדגישה את המיקום בו עמלק נלחם עם ישראל  – ברפידים, לומר לנו שסיבת המלחמה הייתה שישראל רפו ידיהם מן התורה. מה חז"ל התכוונו בביטוי זה? נראה שעם ישראל לא ראה בתורה משהו שנועד לכוון את חיי היום יום שלו, אלא משהו ספיריטואלי מנותק מחיי המעשה, לא חיברו בין הידיים שמסמלות את העשייה לבין התורה שהיא המדריך האלוקי לעשייה של הפרט ושל הכלל. החיבור בין תורה ועבודה לבין תורה ומדינה, תורה וכלכלה מודרנית, אפשר להנחיל רק כשמאמינים שלתורה יש אמירה לכל חלקי החיים. 

עם כל הענווה המתבקשת, אפשר לומר שהישיבות התיכוניות, ישיבות ההסדר וכל המוסדות של הציונות הדתית על גווניהם השונים, הם ביטוי מובהק לשילוב של תורה ודרך ארץ, של אמונה גדולה בכל מה שקשור לארץ ישראל ובמיוחד לדור של אתחלתא דגאולה

בהזדמנות זו ראוי להביע את צערנו הרב שמזה מספר שנים דווקא הציבור שלנו המביא את הבשורה של שילוב כל חלקי החיים בארץ ישראל מתוך תורה, סובל ממגמה של ניסיון לצמצם את העוצמה שלו ובניסיון להצר צעדיו מלהתפתח ולהביא את דבר ד' החשוב הזה. ידוע מה שאומר רבי אליעזר בן עזריה במשנה באבות שאם אין קמח אין תורה ואם אין תורה אין קמח, אבל כדאי לשים לב למשוואה: ראשית, אם אין קמח אין תורה – התנאי ללימוד התורה זה הקמח, אבל אחרי שיש קמח אם אין תורה אז אין אידיאל שבשבילו כדאי לחיות, אז גם אין צורך גם בקמח. 

יש פתגם יפני שאומר אם יש לך שני "יינים" באחד תקנה לחם כדי שתוכל לחיות ובשני תקנה פרח כדי שיהיה לך בשביל מה לחיות ובתרגום לישראליות – אם יש לך שני שקלים באחד תקנה קמח כדי לחיות ובשני תקנה תורה שיהיה לך בשביל מה לחיות.