גלגולה של תקנה -לתקנת רבי יהושע בן גמלא | ליל שבועות תשע"ב בישיבה

הקדמה 

נושא החינוך בעם ישראל היה ברום המעלה  ועוד לפני שנדבר על המחויבות של ההורים לחינוך ילדיהם, נצטט רק אמירה אחת עד כמה חשובים הם תינוקות של בית רבן הגמרא במסכת שבת דף קיט : ממש יוצאת מגדרה וטוענת שאפילו לבנין בית המקדש לא מבטלין את התלמידים וכל העולם כולו קיים אך ורק בזכותם. 

וכך לשון הגמרא שם: "אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב [דברי הימים א טז] אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו? אל תגעו במשיחי – אלו תינוקות של בית רבן, ובנביאי אל תרעו – אלו תלמידי חכמים. אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה: אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן. …ואמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה: אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש. ואמר ריש לקיש לרבי יהודה נשיאה: כך מקובלני מאבותי, ואמרי לה מאבותיך: כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן – מחריבין אותה. רבינא אמר: מחרימין אותה. " (שבת קיט,ב) 

הרמב"ם אף הביא את דברי ריש לקיש ורבינא להלכה כאשר שניהם בעצם קובעים מדרג של ענישה. כותב הרמב"ם  בהלכות תלמוד תורה פ"ב ה"א: 

"מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר, וכל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחרימין את אנשי העיר עד שמושיבין מלמדי תינוקות, ואם לא הושיבו מחריבין  את העיר, שאין העולם מתקיים  אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן. " זאת אומרת עיר שאין בה דור המשך שלומד תורה אין לה זכות קיום. עד כדי כך!!

[א] על מי מוטל תפקיד חינוך הבנים והבנות 

ראשית עלינו לומר שיש הבדל  בתורה בין הבנים לבין הבנות ובין האבות לבין האמהות  בעוד שעל האב מוטלת חובה מוחלטת לחנך וללמד את הבן תורה, הרי אין האב מחויב ללמד את בתו תורה  וכמו כן, האמא אינה חייבת לחנך את הבן או את הבת.  כמובן שהאמא היא גורם מאוד מרכזי בחינוך הילדים כפי שאמרו כבר דורשי רשומות על הנאמר בהגדה של פסח, "את פתח לו" שתפקיד האמא לפתוח את הלבבות של הילדים להעברת התורה מדור לדור. אלא,  שאין צורך לחייב את האמא, כי היא ממילאעושה זאת באופן טבעי על ידי האהבה והרכות שלה לבת ולבן, והאבא מעביר את הידע ואת הכללים. לכן המחויבות של האבא מופיעה בתורה בצורה של חובה מפורשת ואילו האמא עוסקת בזה יום יום, שעה שעה באופן טבעי. במילים אחרות את האמא אין צורך לחייב כי היא ממילא תעסוק בחינוך הילדים ביום  יום אבל על האבא התורה מטילה מחוייבות חד משמעית לעסוק בהקניית ידע מעשי, מחשבתי, ורעיוני בלי תרוצים של עיסוקים אחרים ודאגה לפרנסת הבית. 

[ב] המקורות למחוייבות של האבא מן התורה 

חיוב האבות ללמד את הבנים  מפורש בתורה בכמה מקומות  הידוע מכולם הוא בספר דברים פרק יא פסוק י"ט –  "וְלִמַּדְתֶּם  אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" חיוב זה הוא מוחלט והוא בעצם אומר משהו מאוד חזק המחויבות של האב כלפי הבן לא מצטמצמת רק בבית אלא היא מקיפה את החיים כולם בדרך לבית הספר בטיולים בערב ובבוקר בלילה וביום בקצור לא מוגבל בזמן מסוים דווקא " 

המחויבות הזו יש לה אמירה אחת והיא מטלת על האב אחריות כבדה לכל מסכת חייו של הבן .יש בחובה זו גם ביטוי חזק השקפתה של התורה שהקשר הרוחני של האב אינו מצטמצם רק בהקניית ידע, כי לזה מספיק להקציב מספר שעות ביום אלא קשר עמוק בין אב לבן שנמשך בכל מעגלי החיים . 

המקור השני בעל מסר נוסף בעניין חינוך הבנים נמצא בפרשת ואתחנן המדברת על מעמד הר סיני ושם התורה מדגישה את האחריות הכללית של האבות להמשך שרשת  הדורות ולהדגשת אמיתות התורה. אין החינוך של האבות בעם ישראל נובע מאיזו השכלה חשובה ככל שתהיה, או הדרכות השאובות מתרבויות אחרות אלא יש פה תורת חיים אלוקית שנאמרה בהתגלות אלוקית, ומכאן המחוייבות המוחלטת שמוטלת על הבנים להמשיך את המסורת. 

וכך מפרש הרמב"ן את הפסוק "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ  יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר יְקֹוָק אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן:" [דברים פרק ד ט,י] 

"אני מזהירך מאד להישמר ולשמור עצמך מאד מאוד לזכור מאין באו אליך המצות, שלא תשכח מעמד הר סיני מכל הדברים אשר ראו שם עיניך הקולות והלפידים את כבודו ואת גדלו ודבריו אשר שמעת שם מתוך האש, ותודיע כל הדברים אשר ראו עיניך במעמד הנכבד ההוא לבניך ולבני בניך עד עולם. …וצווה במצות עשה שנודיע בו לכל זרענו מדור לדור כל מה שהיה שם בראיה ובשמיעה. והתועלת במצווה הזאת גדולה מאד, שאם היו דברי התורה באים אלינו מפי משה בלבד, אף על פי שנבואתו נתאמתה באותות ובמופתים אם יקום בקרבנו נביא או חולם חלום ויצוונו בהפך מן התורה ונתן אלינו אות או מופת יכנס ספק בלב האנשים, אבל כשתגיע אלינו התורה מפי הגבורה לאוזנינו ועינינו הרואות אין שם אמצעי, נכחיש כל חולק וכל מספק" 

במילים פשוטות יש חשיבות ללמד את הבנים את מקור אמיתות התורה שהיא תורה אלוקית ומכאן יהיה גם תוקף מוסרי לדרוש מהבנים ללכת בעקבות האבות . 

[ג] מה המשמעות ומה החיוב באופן המעשי 

חז"ל הורידו את החיוב של האבות לרמה המעשית ומנו ששה דברים שהם חובת מינימום של האבות וכך מובאים הדברים בגמרא קידושין דף כט,א 

"ת"ר: האב חייב בבנו למולו, ולפדותו, וללמדו תורה, ולהשיאו אשה, וללמדו אומנות; וי"א: אף להשיטו במים; רבי יהודה אומר: כל שאינו מלמד את בנו אומנות – מלמדו ליסטות. ליסטות ס"ד? אלא, כאילו מלמדו ליסטות". 

רואים אנו שחז"ל מצאו לנכון להדגיש שחובת האב מתפרסת לכמה תחומים. בראש וראשונה כמובן האחריות לצרפו לעם היהודי בברית המילה ואם הוא בכור ישנה חובה נוספת לפדותו. חובה נוספת היא לדאוג לכך שתמשך השרשרת בהקמת משפחה.  כמובן שלימוד תורה המופיע כאן כמחוייבות של האב לדאוג לבנו הוא מובן וברור. המיוחד הוא שאנו רואים גם מחוייבות של האב  להכשיר את הבן  כדי שתהיה לו פרנסה בעתיד ולא יהפוך לנטל על החברה. אנו מוצאים כאן אמירה מאוד חריפה שאם לא מלמדו אומנות מלמדו ליסטות –   עד כדי כך?! כן! כי אין הכוונה שהבן עלול להיות  שודד דרכים מסוכן  וליסטים במובן האלים של הדבר אלא הבן עלול להיות  שייך לחברת הגנבים המכונה "הצווארון הלבן" או הבן עלול להסתבך בכל מיני מעשי מרמה כדי לפרנס את משפחתו. 

ויש אומרים שהמחויבות של האב  אף  "להשיטו במים " הכוונה שעליו לדאוג לכך שידע לשחות כדי שלא יכנס לסכנות בעתיד למרות שיש החולקים על דעה זו וטוענים שאין לאב  מחוייבות לדאוג לענין זה, לענ"ד בימינו שיש נגישות יותר  גדולה למים הרי  זה חובה על האב לדאוג לכך. ויתכן שזה כולל את כל הדברים שעל  האב להכשיר את הבן בדברים שעלולים לסכן אותו בעתיד. 

[ד] מחוייבות מול זכות 

יש להעיר ולהאיר מה שכבר רבים התייחסו לכך, שהשיח של התורה היא המחוייבות שיש לאדם כלפי חברו וכלפי  ילדיו,  לעומת השיח הציבורי בימינו שמדבר על זכיות. אין זה רק משחק מילים או ענין של סגנון אלא יש כאן השקפת עולם שונה מאד! 

התורה, חז"ל, וכך גם בפסיקת ההלכה, מדברים חובתו של  האב ועל האחריות המוטל עליו כתוצאה מכך.  בשונה מגישת החוק האזרחי, שיצר את  חוק זכויות הילד, חוק זכויות התלמיד  ועוד  שרשת של זכויות שנחקקו במדינת ישראל כמו הזכות לכבוד, לעומת החובה לכבד את האחר ביהדות ושאין לאדם זכות  חוקית לדרוש שיכבדהו. גישה זו היא נחלת העולם המודרני והתרבותי שמדבר על זכויות הפרט וכו' שהם ערכים חשובים אבל לא מאזנים זאת עם שרשת של חובות. 

[ה] התקנה הראשונה ללימוד במסגרת של בית ספר 

בתקופת החשמונאים לפני כ 2100 שנים בערך חלה מהפכה בתחום החינוך כאשר מנהיגה הרוחני של האומה באותה תקופה הלא הוא שמעון בן שטח תיקן "שיהיו התינוקות הולכים לבית הספר " [תלמוד ירושלמי כתובות פרק ח' ] לא ידועה לנו הסיבה לתקנה זו  גם אין לנו במקורותינו  עדויות האם התקנה הזו התבצעה הלכה למעשה, אך מזה שחז"ל ציינו זאת כחלק ממכלול תקנות שתיקן שמעון בן שטח -הרי ברור שלראשונה בהיסטוריה היהודית ניתנה אפשרות, או אפילו נקבע כחובה, שאת חינוך הילדים לא משאירים רק בידי האבות אלא יש גוף אחראי שנקרא בית ספר [אגב זאת פעם ראשונה שמופיע במקור תלמודי צמד המילים "בית ספר"]ולשם כוונו הילדים ללכת ללמוד. 

שמעון בן שטח שימש כנשיא הסנהדרין וכאב בית הדין יחד עם יהודה בן טבאי בתקופת הזוגות . לאחר מות גיסו ינאי המלך הנהיג את המדינה החשמונאית יחד עם אחותו שלומציון המלכה ואותה תקופה של תשע שנים ידועה  כתקופה של שפע וברכה . 

שמעון בן שטח ניהל מאבק נגד הצדוקים  והצליח "להחזיר את התורה  ליושנה "[קדושין סו.] וכנראה כחלק מהמאבק  נגד הצדוקים ואולי גם המתיוונים הבין שמעון בן שטח שהמפתח  האמיתי לשינוי יבוא דרך החינוך. את זה אי אפשר להשאיר רק בידי האבות, צריך שיהיה מקום מרכזי עם תכנית "ליבה" בה יעבירו את התורה חכמי הדור. 

אין ספק שהיכולת של שמעון בן שטח להעביר שינויים כה מפליגים גם בתחומים אחרים בהם בתחומי המשפט וכן בתחומי האישות נבעו מעצמתו המוסרית והרוחנית הגבוהה. למרות מעמדו הרם גם בסנהדרין וגם בעניני המלוכה הרי לפרנסתו עסק במסחר של  פשתן ולא נהנה מעושרה של המלכות. גם נכרים  נהגו בו כבוד משום הרמה המוסרית שנהג עד שאמרו "ברוך ה' אלוקי שמעון בן שטח" [על פי הסיפור על הישמעאלי שמכר לו חמור ושמעון בן שטח החזיר לו יהלום שמצא עליו ואמר חמור קניתי יהלום לא קניתי דברים  רבה פרשה ג ,ג] 

אין לנו פרטים איך התנהל בית הספר הזה, היכן היה ממוקם, מי זכה ללמוד בו, ומי מימן אותו וכו'.

[ו] תקנת יהושע בן גמלא –חידוש או המשך ? 

שמו של אדם נוסף הוזכר בגמרא  כמתקן וכמחדש  בנושא החינוך וזה יהושע בן גמלא. 

רב  יהודה ב"ר יחזקאל מגדולי אמוראי בבל שחי לפני כ – 1800 ותלמידו המובהק של רב וכמי שהקים את ישיבת פומפדיתא בבבל – ישיבה שתקיימה במשך כ – 800 שנה  וכמי שנושא החינוך היה בראש מעייניו כפי שראינו בהקדמה למאמרנו  את דעתו  בענין חשיבות לימוד תורה  לתינוקות של בית רבן, הוא אשר מעלה על נס את יהושע בן גמלא ואומר, "ברם זכור אותו האיש לטוב". המילה "ברם" מדגישה  שלמרות העובדה שהיו עם יהושע בן גמלא אי אלו בעיות מוסריות , אעפ"כ הוא  זכור לטוב, משום שהנהיג מהפכה בתחום החינוך שלדעת רב יהודה זה מחפה על הדברים השלילים שעשה . 

מה הייתה התקנה שתיקן? 

בגמרא רואים שתקנתו  באה אחרי מספר ניסיונות שלא צלחו כפי שהגמרא מתארת במסכת בבא בתרא דף כ"א. 

"אמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל; 

שבתחילה, מי שיש לו אב – מלמדו תורה, מי שאין לו אב – לא היה למד תורה…. 

התקינו שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים, …. 

ועדיין מי שיש לו אב – היה מעלו ומלמדו, מי שאין לו אב – לא היה עולה ולמד 

התקינו שיהיו מושיבין בכל פלך ופלך; ומכניסין אותן כבן ט"ז כבן י"ז, ומי שהיה רבו כועס עליו – מבעיט בו ויצא, 

עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן, שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע." 

מי אלו שתיקנו את תקנות החינוך עד יהושע בן גמלא? קשה לדעת! יש הטוענים שהתקנות הראשונות הם למעשה תוצאה של התקנה שתיקן שמעון בן שטח. בית הספר הראשוני שהיה בירושלים הוא למעשה התקנה של שמעון בן שטח ולמה דווקא בירושלים? התשובה לכך היא כפי שאומרת הגמרא [שם] "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים .." וכפרוש התוס' [שם] ".. לפי שהיה רואה קדושה גדולה וכוהנים עוסקים בעבודה היה מכוון לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה …והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה היה גם הוא מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה. " 

זאת אומרת שמעון בן שטח חשב שכדאי להקים בית ספר מרכזי לילדי ישראל בירושלים שם הייתה אוירה מתאימה להחדיר את רוח ישראל סבא שתעמוד בפני הזרמים החדשים של המתיוונים ושל הצדוקים. אמנם היה חסרון גדול בבית ספר מרכזי משום שזה לא היה נגיש לכולם כי מי שהוא יתום מאב ממש, או אפילו שיש לו אב ואיננו יתום חס וחלילה אבל אין מי שיכול לקחת אותו לירושלים   לא יכול להיות שותף לתהליך הלמידה שכולם חווים. לכן באה תקנה נוספת  אף היא כחלק מהשינוי שחולל שמעון בן שטח ופתחו בתי ספר לגיל 16-17 בכל עיר גדולה בכל פלך ובפלך . 

לאט לאט הבינו שגם תקנה זו בעייתית, משום שזה גיל מאוחר להתחיל  לחנך נוער. בגיל זה יש בו אלמנטים של מרידה ויש קושי  להתחיל ללמד עכשיו  כי אם רבו העיר לו הערה חינוכית היה התלמיד נעלב ומגיב בבעיטה וכעס. קבלת מרות מגיל צעיר היא הערובה לחינוך מסודר. 

את זה הבין  יהושע בן גמלא  שאם כל הרצון הטוב והמהפכה שהחלה בהוצאת ילדים מחינוך בלעדי של ההורים אבל אין הוא מקיף את כל שכבות האוכלסיה. כאן נכנסה המהפכה שלו שבגללה הוא זכור לטוב. 

שאלנו מה היתה תקנתו? מה הייתה המהפכה שהנהיג? אפשר לומר שלמעשה סגר את כל הפינות וכך הפך את החינוך מחינוך ביתי ה[ HOME-SCOOL] לחינוך באחריות הקהילה העיר והציבור. 

תקנתו הייתה כפולה גם לגבי המיקום וגם לגבי הגיל. רבי יהושע בן גמלא תיקן שהילדים יכנסו לבית הספר כבר בגיל שש אם הם בריאים בגופם  ובשלים מבחינה רגשית ומנטלית, ולכל המאוחר בגיל שבע עליהם להתחיל את לימודיהם בבית הספר. יחד עם שינוי והקדמת גיל הכניסה לבית הספר, תיקן יהושע בן גמלא שבכל עיר ועיר ובכל מדינה ומדינה צריך שיהיה בית ספר, הוא חייב להיות נגיש לילדים, ובמיוחד במצב החדש שגיל הלומדים הוא מאוד צעיר.

כפי ששמנו לב הרפורמה בחינוך לא נעשתה ביום אחד אלא בשיטה של ניסוי ותהיה, שלב אחר שלב, איננו יודעים כמה שנים לקח כל שלב אבל ברור שזה היה תהליך שהבשיל עם השנים עד חינוך חובה מגיל צעיר שהנהיג יהושע בן גמלא. 

[ז] מהי כמות התלמידים שמחייבים  הקמת כיתה בבית הספר מיסודו של  יהושע בן גמלא ? 

למעשה לא ידוע לנו מאיזו כמות של תלמידים היה צורך להקים בית ספר בכל עיר,  בגמרא לא מצאנו מה הייתה דעתו. אבל בעקבות תקנתו של רבי יהושע בן גמלא נוקט  רבא במספר תלמידים לכיתה וכן הוראות בטיחות מתי, ואיך מותר להעביר ולהסיע תינוקות לבית ספר מחוץ לעיר. 

וזה לשון הגמרא  בבבא בתרא דף כא,א 

"אמר רבא: מתקנת יהושע בן גמלא ואילך, לא ממטינן ינוקא ממתא למתא, אבל מבי כנישתא לבי כנישתא ממטינן, ואי מפסק נהרא לא ממטינן, ואי איכא תיתורא ממטינן, ואי איכא גמלא לא ממטינן. ואמר רבא: סך מקרי דרדקי – עשרין וחמשה ינוקי, ואי איכא חמשין – מותבינן תרי, ואי איכא ארבעין – מוקמינן ריש דוכנא, ומסייעין ליה ממתא." 

רבא בעצם קבע נורמה מספרית של 25 תלמידים בכתה מחייב את אנשי העיר לדאוג להם למלמד ואם יש 50 תלמידים אז צריך לכך שני  מלמדים . 

ישנו קושי בדברי רבא מכיוון שהוא  איננו מציין האם מחייבים את אנשי העיר להעמיד מלמד תינוקות אם יש בעיר רק  20 תלמידים ולא 25. האם המספר 25 הוא מינימום או מכסימום למלמד אחד? 

רבא אומר שאם יש ארבעים תלמידים מביאים "ריש דוכנא", שתפקידו  לשמוע את השעור יחד עם הילדים ואחר כך להסביר  להם. אך מה קורה אם יש פחות מ40 אבל יותר מ25 תלמידים, האם גם אז ממנים עוזר למלמד על חשבון העיר? 

בסוגיא זו נחלקו ראשונים. 

מהתוס' ד"ה "מתקנת רבי יהושע בן גמלא" משמע שרק אם יש 40 תלמידים ומעלה עד 50 ממנים ריש דוכנא אבל פחות מכך לא. 

משמעות הדברים שלפתוח כיתה בעיר צריך מינימום 25 תלמידים. ומ25 ומעלה ועד 40 תלמידים בכיתה לא מעמידים עוזר הקרוי "ריש דוכנא"  לעזרתו של המלמד. ואם היו פחות מ25 תלמידים בעיר  אי אפשר לחייב את אנשי העיר בהוצאה כבדה כל כך ולהעמיד להם מלמד לקבוצה כה קטנה. אז מה יעלה בגורלם של אותם ילדים? על זה אומר תוס' יעבירו אותם לעיר אחרת גדולה יותר.  

מתעוררת אם כך שאלה מה הועלנו בזה שנעביר אותם לעיר הגדולה  הרי גם שם יצטרכו להעמיד לרשותם מלמד? עונה תוס' שבמצב כזה לא נצטרך להוסיף מלמד משום שנצרף אותם לקבוצה קיימת למשל אם יש בעיר 24 תלמידים  אז נבדוק ונראה שאם במקרה בעיר השנייה יש שני מלמדים לשתי כיתות בנות 25 תלמידים  אז נחלק את 24 התלמידים בין שתי הקבוצות שם ואז יהיו  בכל כיתה שם 37 תלמידים ולא נצטרך להוסיף מלמד אבל אם יש בעיר כאן 25תלמידים  לא נשלח  אותם לעיר אחרת למרות שגם אז היינו יכולים  לחסוך מלמד אחד שהרי אם  יש בעיר האחרת שתי כיתות של 50 הייתי חושב לחלק את ה25 לשתי קבוצות וממילא יהיו שם בכל כיתה 37-38 תלמידים  בלי צורך להוסיף עוזרים למלמדים . אלא מחדשת הגמרא שבמצב כזה פותחים בעיר  חדר נוסף ל25 תלמידים ולא שולחים אותם לעיר השניה . 

מסקנות אלו נלמדות מפורשות מתוך דברי התוס' ד"ה "סך מקרי דרדקי "- אבל פחות מכאן אין בני העיר יכולין לכוף זה את זה להשכיר להם מלמד," 

הרמב"ן בפירושו למסכת בבא בתרא חולק על תוס' ואומר "שמעתי פרושו …. ולא נראה לי אלא אפילו לשנים שלשה מושיבין מלמד, אלא  לומר לך שאם היו שם אלף כופין אותן להושיב לכל  עשרין וחמשה מלמד אחד ". 

במלים אחרות חולקים הרמב"ן ובעלי התוס' כאשר לדעת הרמב"ן לא משנה מה מספר הילדים. יש להעמיד לרשות הילדים מלמד בכל מספר שהוא  אפילו אם יהיו רק שנים או שלשה תלמידים. ואלו לתוס' רבא נקט מספר מינימום שבהם יש לחייב את אנשי העיר לפתוח תלמוד תורה והוא לפחות 25. אכן, סביר "ערוך השולחן" [יורה דעה הלכות תלמוד תורה סימן רמ"ה]שאם יש פחות מ-25 אז לא מחייבין לפי תוס' את אנשי העיר להעמיד מלמד ובתנאי שבעיר הסמוכה יש מלמד שיכול לקלוט אותם, אבל אם אין בעיר האחרת אפשרות לקלוט אותם או שאין כלל תלמוד תורה  אזי חובה  להעמיד להם בעירם מלמד בשכר, על חשבון הקהילה. למרות שלא הגיעו למספר המינמלי של 25 

מהמחלוקת הנ"ל יוצא, שישנם דעות בראשונים שאפשר לכתחילה לבנות כיתות של 37-38 תלמידים עד 40 אמנם יש דעות חולקות כמו הרמב"ן. אבל ברמ"א לא הכריע כאחת השיטות. 

וכך כותב הרמ"א בהלכות תלמוד תורה סימן רמ"ה ס"א –  "יש אומרים דאם אין בעיר כ"ה תינוקות אין בני העיר חייבים לשכור להם מלמד ויש אומרים דאפילו בפחות חייבים". כמובן שיש יתרון מסוים לכתה קטנה אבל לא מצאנו בהלכה שיש איסור לקיים כתות גדולות, ולא ראינו שזה עלול לפגוע בלימוד אלא הכל תלוי במלמד, בתלמידים,ו באווירה של בית הספר. 

ראוי לשים לב לדברי הגאון האדיר רבי שבתי כהן  בפרושו הידוע על שולחן-ערוך "שפתי כהן", שקובע "שהולכים בזה אחר המלמד  ואחר הנערים ואם הם לומדים מעט או הרבה והכל לפי העניין". 

סיכום דברים 

מהפכה חינוכית אדירה קרתה בעם ישראל מחינוך ביתי על ידי האבות והאימהות לחינוך בידי מחנכים ומורים מקצועיים. חשוב להדגיש שהמהפך לא פטר  את ההורים מאחריות ומחוייבות לדאוג לחינוך הילדים אלא איפשר להם להעזר  בתפקיד המורכב והקשה הזה  בידי מומחים לדבר. בפרט בימינו שהחינוך נעשה מורכב, ושלל המקצועות מחייב התמקצעות, ידע והשכלה מיוחדים. מקומם של ההורים בימינו עדיין חשוב ומרכזי בחינוך הילדים אם זה הדרכה כללית בכל מה שקשור לעצוב האישיות של בן תורה עם תרומה לקהילה על ההורים כמובן מוטלת החובה למצוא זמן לשוחח וללמוד עם הבנים ובעיקר להקשיב לשאלותיהם ולמצוקותיהם בכל התחומים בפרט נושאים רגשיים ומחשבתיים ואישיים שכאן כוחם של ההורים גדול יותר בדרך הטבע בהיותם הורים .ברור שהדוגמא האישית של ההורים בכל מה שקשור למדות טוב לחסד  לכבוד הוריהם שלהם צורת הדיבור אופן ניצול תרבות הפנאי משפיעה על הילדים רבות .בקצור מקומם של ההורים חשוב ובעל השפעה ניכרת לצד המחנכים המקצועיים והמורים בבית הספר 

חשוב  להדגיש שהמהפכה לא קרתה ביום אחד אלא למדנו לראות את שלביה  של התקנה וכפי שנכתב בגוף המאמר אין לנו אפשרות לדעת כמה זמן עבר בין שלב לשלב. 

אנשים צעירים בדרך כלל רוצים לראות את חזונם מתגשם מידית סמוך מאוד להעלאת הרעיון שאותו הגו, במיוחד בדורנו שהכל  נעשה במהירות  ותוך שניות אתה מחובר לכל העולם. אבל חשוב לדעת שבחיים ישנם  תהליכים ולפעמים זה לוקח זמן וצריכה לעבור תקופה עד שדברים מבשילים ועד שרעיון מגיע לשלמות.  התובנה הזו למרות פשטותה חשוב לנו שתאמר ותודגש על ידינו. 

כמובן שעסקנו רק בנקודות  מועטות  של הצדדים הטכניים של החינוך מפאת קוצר היריעה כמובן שיש לשאול ולברר מי ממן את החינוך הזה? האם כולו מוטל על הקהילה או בימינו המדינה? או אולי ההורים של המתחנכים בלבד צריכים לשאת בעול? ומי שאין לו ילדים או כאלו שכבר ילדיהם בגרו פטורים מלהשתתף בהוצאה הציבורית הזו. או אולי  הכספים יגיעו  ממימון משותף  של הצבור וההורים. מצאנו דעות שונות בפוסקים אבל אין כאן המקום להאריך. 

ולסיום  אסור לשכוח שצריך סייעתא דשמיא גדולה בהצלחת חינוך הבנים והבנות והרבה תפילות וזכויות יעזרו לנו בחינוכם אכי"ר.