האם דוד המלך ושלמה בנו חגגו את חג הסוכות?

אם נפגוש יהודי ברחוב ונשאל אותו, האם לדעתו דוד המלך ושלמה המלך קיימו את מצוות סוכה, מן הסתם הוא יפקח עליך זוג עיניים כועסות, כיצד בכלל אנו מעיזים להעלות בדעתנו ששני מלכי ישראל הצדיקים הללו לא קיימו מצוות סוכה הכתובה במפורש בתורה.

ברם, אם נתבונן בספר נחמיה (פרק ח'), נראה כי עד שיבת ציון בזמן עזרא ונחמיה לא קיימו את מצוות סוכה. נקרא את הפסוקים –

"ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות וישבו בסכות כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא ותהי שמחה גדולה מאד".

פסוק זה בספר נחמיה בא אחרי התיאור של כנס התשובה שארגן עזרא הסופר וכה מתאר הכתוב מה התרחש שם –

"וביום השני נאספו ראשי האבות לכל העם הכהנים והלוים אל עזרא הספר ולהשכיל אל דברי התורה: וימצאו כתוב בתורה אשר ציוה ה' ביד משה אשר ישבו בני ישראל בסכות בחג בחדש השביעי: ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלים לאמור צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבת לעשת סכת ככתוב. ויצאו העם ויביאו ויעשו להם סכות איש על גגו ובחצרותיהם ובחצרות בית האלהים וברחוב שער המים וברחוב שער אפרים".

כמובן שהקביעה שלא עשו סוכות מימי יהושע קשה מאוד, שהרי נאמר על שלמה המלך בדברי הימים ב' (פרק ח'), שחגג את חג הסוכות –

"אז העלה שלמה עלות לה' על מזבח ה'  אשר בנה לפני האולם: ובדבר יום ביום להעלות כמצות משה לשבתות ולחדשים ולמועדות שלוש פעמים בשנה בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות".

מצאנו עדות מפורשת נוספת על יונה הנביא, שחגג את 'שמחת בית השואבה' וממנה שאב את כוחו בנבואה, וכך נכתב בתלמוד ירושלמי (סוכה פרק ה', דף נ"ה.) –

"אמר רבי יונה: יונה בן אמיתי מעולי רגלים היה ונכנס לשמחת בית שואבה ושרת[ה] עליו רוח הקודש. ללמדך שאין רוח הקודש שורה, אלא על לב שמח. מה טעמא? והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים".

ואכן, הגמרא במסכת ערכין (ל"ב:) שואלת –

"אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא עזרא?".

נעיר הערת ביניים, שלכאורה מדוע הגמרא הזכירה רק את דוד? ומה עם יהושע, שמואל ושאול? וכי גם הם לא קיימו מצוות סוכה?

שאלה זו שואל המהרש"א ומסביר, שפשוט שלשמואל ולשאול לא היה פנאי להקים סוכות, עקב היותם במצב מלחמה תקופה ארוכה, וזה לשונו –

"ואפשר דבימי הזקנים ושמואל ושאול היו טרודים במלחמה ולא אפשר להם לעשות כולם סוכות כזה שבימי עזרא, דהטרוד פטור מן הסוכה, אבל דוד בסוף ימיו היה לו מנוחה מכל אויביו סביביו".

נחזור אם כן לשאלה המרכזית, מהי כוונת הכתוב בספר נחמיה, שהעיד לכאורה  שלא חגגו את חג הסוכות מאז יהושע?

הגמרא במסכת ערכין עונה שתי תשובות, שאינן 'פשוטו של מקרא'. בשתי התשובות כוונת הפסוק הקובע שלא עשו סוכות מימי יהושע בן נון, אינו מתייחס למצוות סוכה, אלא למצוות האחרות שהתחדשו עם השיבה לארץ ישראל שלא  נעשו מהתקופה הראשונה שנכנסו לארץ מזמן יהושע ועד הכניסה השנייה בימי עזרא. עיקרון זה נוגע לשתי מצוות שקיימו לראשונה לאחר אלף שנה, האחת חידוש המצוות התלויות בארץ, כגון שמיטה יובל וכו', ולפי הדעה השנייה בגמרא שבשיבת ציון של עזרא ונחמיה ביטלו את יצר העבודה זרה וחידשו את עבודת ה' כהלכתו כפי שהיה במעמד הר סיני. לפי שני הסברים אלו בגמרא, אכן עשו סוכות, ומה שהכתוב מציין שהשמחה הייתה גדולה, עקב אותם ערכים ומצוות שהתחדשו זה עתה. חג הסוכות בשיבת ציון היה שמח במיוחד בזכות המצב החדש בעבודת ה' שחזרה לקדמותה ובזכות שמירת מצוות התלויות בארץ שהן נשמתה של ארץ ישראל ולזה משה התאווה להיכנס לארץ, ולו לזכות לקיים את המצוות התלויות בארץ.

מציאות חדשה זו יצרה התלהבות לכלל המצוות והתחדשות והתעוררות לקיים את דבר ה' בשמחה וחג הסוכות היה החג הראשון אחרי כנס התשובה של עזרא ונחמיה שהיה בראש השנה.

הרב נריה זצ"ל בספרו 'מועדי הראיה' (עמוד צ"ז) מספר, שהרב קוק היה חוזר פעמים רבות על דברי המלבי"ם, שהסיבה שהכתוב אומר שלא עשו סוכות, משום שמדובר בסוכות ציבוריות, שלא יכלו להיבנות ברשות הרבים, כפי שכתב הרמ"א (שו"ע או"ח הלכות סוכה סימן תרל"ז) –

"לכתחילה לא יישב אדם בסוכת חברו שלא מדעתו, כ"ש אם דעתו לגזלה, וכן לא יעשה סוכה לכתחילה בקרקע של חברו שלא מדעתו,  וכן בקרקע שהיא של  רבים".

רק בימי עזרא, כאשר הם קידשו את ארץ ישראל מחדש, יכלו להתנות תנאים על ידי בית דין ורק אז הקימו סוכות ציבוריות, משום שניתן היה לסכך ברשות הרבים, כפי שיהושע יכול היה להתנות תנאי שכזה.

טעם נפלא סיפר הרב שלמה גורן זצ"ל, כפי שמובא בספרו 'תורת השבת והמועד' (עמ' 228), ששמע מפי הרב  קוק זצ"ל אותו העריך והעריץ , לפיו יחידים תמיד קיימו את המצווה ובוודאי דוד המלך ושלמה בנו קיימו את המצווה ואין על כך עוררין, ומה שמתואר בספר נחמיה מספר את השמחה הגדולה שנבעה מההכנות הרבות, לקיום המצווה ברוב עם הדרת מלך.

מצאנו תשובה מקורית ונפלאה בספר 'רוקח' (הלכות סוכה סימן רי"ט) מאת רבי אליעזר מגרמייזא מבעלי התוס' [1160-1240], שמביא את שאלת הגמרא וזה לשונו –

"…מהו כי לא עשו מימות יהושע, והלא כמה מלכים צדיקים היו? – אלא מאי לא עשו? אלא בימי עזרא שלא נבנו בתים הרבה בירושלים כי אם מעט ומעט עם ובימי המלכים היו בתים הרבה וחצרות חצר לבעל הבית ועשו בהם הסוכות. ובימי עזרא כתב אין בתים בנויים ועשו סוכות ארוכות ורחבות ורוב עם יושבים בסוכה אחת ושמחים יחד".

אם ננסה להבין מה שאומר לנו הרוקח, שלמעשה חגגו בירושלים את חג הסוכות גם בתקופתו של דוד וגם בזמן שלמה ואין ספק בכך כי לא יעלה על הדעת אחרת. מה שהתכוון הכתוב בנחמיה, שבתקופת המלכים המצב הכלכלי היה מצוין ולעם ישראל היו בתים ולכל אחד הייתה סוכה פרטית ומדרך הטבע כשאדם לבד עם בני משפחתו זו שמחה מצומצמת, שאינה מחוברת לכלל. אבל בזמן עזרא ונחמיה, העוני היה רב לאחר ששבו מהגלות ולכן נאלצו לעשות סוכות לכל הציבור יחד וזה גרם לשמחה גדולה, כי כאשר נמצאים שכנים ואנשים רבים ביחד, הדבר מהווה מקור לאחדות ושמחה.

נזכר אני, עת היותי ילד קטן בשנות החמישים בעיר תל אביב וכמובן שלא הייתה בנמצא סוכה לכל אחד, הדירות היו קטנות והסוכה שעשינו הייתה משותפת לכל השכנים וכולם עזרו בבנייתה. גם 'סוכה לנצח' לא היתה בנמצא וזוכר אני כיצד אבא ז"ל ניצח על המלאכה בהיותו כעולה חדש בקיא במלאכת הבניה, שזו הייתה מלאכתו הראשונה לאחר השואה, ולכן תפקידו היה להוציא את המסמרים מעצים שנזרקו הפקר לאחר בנייה וליישרם, כי גם לרכוש מסמרים לא היה כל כך זול ואני זוכר באיזו הערצה הסתכלתי על אבא, כיצד הוא שולף מסמרים ענקיים במומחיות ומחבר קרש לקרש כדי ליצור דפנות. איזו שמחה ואיזו חגיגה הייתה עצם הבניה ולאחר מכן בסוכה עצמה כל אחד הביא מהמטעמים שלו וכל משפחה ישבה ליד שולחן בתוך הסוכה הגדולה – איזו שמחה עצומה הייתה ואיזה קירוב לבבות – והשירה הייתה עד לב השמים.

גם בזמן עזרא ונחמיה עשו סוכות המוניות ולא פרטיות וכך נוצרה אחדות עצומה וזה היה מקור השמחה שלא הייתה בארץ ישראל עד שיצאו לגלות.

המקוריות של רבי אליעזר מגרמייזא באה לידי ביטוי בהמשך דבריו (שם), בו טוען שכל מצוות הסוכה היא על כך שבני ישראל ישבו בסוכות ממש ולכאורה מה יש לחגוג בכך? הרי הסוכות שמשו לצל ואין בהם סיבה לחגיגה?

לכן אומר ה'רוקח', שאין מדובר בסוכות שהיו במדבר, אלא אלו שהיו בתום ארבעים שנה לפני כיבוש הארץ, כדרך הלוחמים שנמצאים בשטחי היערכות ובשטחי כינוס, כך שמשו הסוכות ללוחמים על ארץ ישראל וזו הסיבה לחג הסוכות, שזה זכר למלחמה ולמאבק לרשת את הארץ ושנדע שלא קבלנו את ארץ ישראל על מגש של כסף, וזה המשך לשונו –

"…ויש מפ' כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען אז ישבו ישראל בסכות כמו שכתוב וארון וישראל ויהודה יושבים בסכות כי בשדה היה מסכך עליהן עד שכבשו רבת בני עמון כך ישראל עד שכבשו ארץ כנען זהו כי בסכות הושבתי את בני ישראל כשצרים את האומות. וכל זמן שלא כבשו וחלקו קורא יציאת מצרים כמו שכתוב אשר הכה משה ובני ישראל בצאתם ממצרים. והיא שנת הארבעים וזהו למען ידעו דורותיכם כי בסוכות. שלא יחשבו מאבותינו אברהם ויצחק ויעקב אנחנו יושבים בארץ אלא ידעו שיצאו ממצרים וצרו על הערים ונתנם ביד ישראל".

תובנות אלו של רבי אליעזר מגרמייזא מאירות זווית מיוחדת של מצווה הסוכה והקשרה לכיבוש הארץ בתקופת יהושע ובשיבת ציון על ידי עזרא ונחמיה שהם הגורמים לאופן ולסיבת חגיגת הסוכות.

נתפלל בימים טרופים אלו, כשהמגפה פוגעת בנו הן בתחום הבריאותי והן בתחום הכלכלי ופוגעת גם לצערנו באחדות ישראל – שנזכה אי"ה שיתקיים בנו מאמר חז"ל (סוכה כ"ז:) –

"מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת".

אכי"ר.

חג שמח לכל בית הישיבה!