האם יש חיסון חינוכי? - לפרשת וירא

אתגרים חינוכיים רבים עומדים בפנינו, הורים ומחנכי הנוער בימים אלה, לא רק בהיבט של אופי המוסד החינוכי אליו ישלחו את ילדם, אלא אפילו באופי המקום בו תתגורר המשפחה. והשאלות מציפות אותנו מכל עבר – האם להתגורר ביישוב תורני המסנן את תושביו ומונע מהילדים חשיפה לאווירה 'אחרת', או להתגורר לכתחילה ביישוב מעורב או בעיר שבה האווירה הרוחנית אינה תואמת תמיד את רוח הבית? האם לחשוף את  הנער המתחנך לתרבויות אחרות ולדעות חיצוניות? האם להביא בפני התלמיד דברי כפירה בתחומי המדע והאמונה?, האם להכניס הביתה אינטרנט ללא סינון ולתת לילד 'להתמודד' ולנווט את דרכו כדי להבין לבד מהו טוב ומהו רע? וכן כיוצא בזה שאלות רבות וטובות.

נכון, ישנה טענה רווחת ש"אם לא נאפשר לנער להכיר את העולם הסובב אותו, הוא ידאג לעצמו וילך וירעה בשדות אחרים ללא פיקוח ובקרת ההורה והמחנך!" ולעומתה יטענו אחרים שלא 'משליכים' תינוק לים כדי שילמד לשחות כי מסתמא שהוא יטבע.

מעניין לראות, שלמרות שלפני שלושת אלפים שנה לא היה אינטרנט וסלולרי, ההתלבטויות הללו אינן רק נחלתנו, אלא כבר אלפי שנים מתלבטים אבות-אבותינו בשאלות דומות ואין לנו אלא ללמוד מתוך תורתנו הקדושה, כיצד פעלו אבותינו הקדושים בסוגיות מעין אלה.

כמובן, שלא ניתן במאמר זה להקיף את כל מגוון השאלות והתהיות החינוכיות ובוודאי לא להשיב על כולן, אולם אני מבקש להביא בפניכם כמה נקודות שציינו פרשני המקרא החל מחז"ל ועד הפרשנים האחרונים . וזאת על פסוק אחד בפרשתנו ולכאורה פסוק 'סתמי' – "וַיִּסַּ֨ע מִשָּׁ֤ם אַבְרָהָם֙ אַ֣רְצָה הַנֶּ֔גֶב וַיֵּ֥שֶׁב בֵּין־קָדֵ֖שׁ וּבֵ֣ין שׁ֑וּר וַיָּ֖גָר בִּגְרָֽר (בראשית כ', א').

אחד מהאמיצים ומהגדולים שבהוגי הדעות בעם-ישראל לפני כמאתיים שנה, רבי שמשון רפאל הירש, אשר פעל בתחומים רבים ונלחם קשות כנגד הרפורמה עד הגיעו לגבורות, מבאר קושי בפסוק שהבאנו לעיל – לכאורה אברהם ישב בין קדש ובין שור, במדבר, ואם-כן מדוע הכתוב מציין שהוא גר בגרר שלא היתה כלל ליד קדש ושור?

ועונה הרש"ר הירש בלשונו הזהב:

"אברהם ישב – ישיבת קבע – בין קדש ובין שור; אך "גר" – ישיבת עראי – גם בגרר. ויש לבקש טעם לשני מעשים מנוגדים אלה? כבר ראינו, שבראשונה ביקש אברהם לבודד את עצמו ואת אנשיו מסביבת הערים ומחברתן; ומשום כך איווה למושבו הראשון את הנגב השומם, ורק בהדרגה התחיל קושר קשרים עם הערים; ולאחרונה הוא ישב בין בעלי בריתו: ענר, אשכל וממרא – המתייחסים אליו בכבוד ובידידות. עתה, עם ערוב ימיו, אנו רואים אותו חוזר אל הנגב. אברהם קובע את מושבו בין קדש ובין שור, בסביבה מבודדת, בארץ לא – נושבת, בקרבת מדבר שור, הידוע כשממון גמור; אך מצד שני הוא מבקש קשר גם עם חיי הערים, ו"גר" לפרקים בגרר – היא בירת מלכי פלשת."

כלומר, אברהם שילב רוב חייו בין שני המקומות הללו, כש'בסיס האם' היה במדבר ואט-אט יצר קשרים מבוססים עם תושבי גרר. אך בערוב ימיו החליט אברהם שוב לחזור ולהתיישב במדבר ורק 'לבקר' בגרר באופן זמני ובלתי מחייב. ומבאר הרש"ר הירש את הסיבה לכך:

"אם לא טעינו בכל, הרי אנו מעיזים לומר, שהציפייה הקרובה להולדת הבן – היא היא, שהביאה את אברהם ושרה לכלל ההחלטה לשנות את מקום מושבם: יצחק חייב להתחנך בבדידות, בריחוק מקום מכל השפעה מזיקה. ברם הבידוד המוחלט, המונע מן החניך כל מגע עם חיים אחרים, עם מחשבות ושאיפות אחרות – אף הוא אינו אלא שגיאה חינוכית מסוכנת. צעיר שמעודו לא ראה חיים, השונים מחיי הוריו; מימיו לא למד לכבד את מוסר אביו, בהשוואה עם ערכים זרים ומנוגדים; צעיר כזה וודאי ייפול קרבן, עם פגישתו הראשונה, לכל השפעה קלה…".

לפי הרש"ר הירש, הטעם של מהלך ההתרחקות החלקית של אברהם מגרר היה, כדי למנוע מילדם הצעיר, יצחק, להתערב יתר על המידה בתרבות של גרר, אך מאידך אברהם האמין, שהסתגרות מוחלטת היא טעות חינוכית ואת זה רצה למנוע אברהם. במילים אחרות, הרש"ר הירש מביע דעה ברורה בעד חינוך לפתיחות כלפי תרבויות אחרות, אם כי במינון נמוך ומבוקר.

הרש"ר הירש ממשיל זאת לאדם קיצוני, שאינו יוצא מהחדר, כדי שלא יתקרר…וזה לשונו: "כדרך שהמתיירא מהאוויר ומסתגר בחדר – מובטח לו, שילקה בנזלת עם יציאתו הראשונה לאוויר החופש…".

יתרה מזו, אדם כאברהם ובנו ממשיך דרכו, חייבים להיות מעורבים בדעת עם הבריות, שהרי יש להם תפקיד בעולם – "בן – אברהם, העתיד לשאת מורשת אברהם, חייב, מזמן לזמן, להיכנס לעולם הזר לרוח אברהם; יעריך שם את השונה והמנוגד, ויחסן את עצמו  בהליכות אברהם – בתוך עולם המנוגד להן. לשם כך בוחר אברהם בבירת מלך פלשת. דומה, כי בארץ פלישתים לא פשתה השחיתות באותה מידה, שאליה הגיעה בכנען; ולכן לא חלה על פלשת גזירת הכליה, שנגזרה על האמורי לאחר ששולם עוונו".

פירושו האמיץ והמחודש של הרש"ר הירש משתלב נהדר עם המדרש – "בוא וראה כמה היה מתאווה אברהם אבינו בהכנסת אורחין, שמשעה שנחרב מקומה של סדום פסקו העוברים ושבים, אמר: למה אני מפסיק צדקה מביתי? – הלך ונטה לו אהל בגרר" [פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית, וירא כ' סימן א'].

בדרך זו הלך גם רש"י ופירש את המעבר של אברהם לגרר, מכיוון שאברהם לא היה יכול להגשים את מהות חייו ופסגת שאיפותיו, מידת החסד  –  "ויסע משם אברהם – כשראה שחרבו הכרכים ופסקו העוברים והשבים נסע לו משם". רש"י מוסיף פירוש נוסף, המבטא את הדאגה האמיתית של אברהם להתרחק ממי שערכיו פגומים וממי שמוכן להקריב את בנותיו לאנשי סדום – "דבר אחר, להתרחק מלוט, שיצא עליו שם רע שבא על בנותיו".

ה'ספורנו' מפרש, שאברהם הלך להגשים את ייעודו ולפרסם את האמונה בא-ל אחד – "וישב בין קדש ובין שור. בין שתי עיירות גדולות, כדי לקרוא שם "בשם ה' א-ל עולם" (להלן כ"א, ל"ג), כמו שעשה אחר כך (שם) להגביר ברית לרבים…". ואף כן מבאר המלבי"ם "והעיקר, כי ידע רצון ה', שלא ישב במקום אחד, רק הלוך ונסוע לפרסם אמונת ה', ולהיות גר בארץ כאורח נטה ללון, ולאות כי חיי העוה"ז אינם עיקריים וימי האדם כצל, ואל מקומו ישאף לאור באור החיים כמ"ש 'כי גרים אנחנו לפניך'…".

מול הדברים הללו, חשוב להביא כאן את דברי הרד"ק על אתר, המפרש בפירושו הראשון, שגרר בכלל הייתה בין קדש ובין שור והכל מקום אחד "וישב בין קדש ובין שור – ופירש באיזה מקום אחר כן, כי גר בגרר שהוא בין קדש ובין שור, כי וישב ויגר ענין אחד הוא, וכן אמר "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" ומנהג הלשון כי בכפול העניין ישנה המלים".

אפשר לענ"ד לשלב בין כל הפירושים שהבאנו ולומר, שלאברהם-אבינו ע"ה היו כמה מגמות בזה שעבר לגרר. המגמה הבסיסית של אברהם אכן היתה למלא את ייעודו בעשיית חסד וחיפוש אורחים, יחד עם הרצון להשפיע על הבריות ולהפיץ את האמונה בבורא עולם, אולם במקביל להרחיק את משפחתו מהשפעתו השלילית של לוט וכן מאנשי גרר. או-אז, נשאלת השאלה, האם על-אף הרצון להשפיע ולקיים הכנסת אורחים, האם אברהם לא 'סיכן' את חינוך בנו יצחק? ולפי דברי הרש"ר הירש שראינו לעיל, אדרבה, אברהם עשה זאת לכתחילה, כדי לחסן את בנו שלא ייחשף לתרבויות אחרות בצורה שאינה מבוקרת וחשף את בנו בצורה מזערית לתרבויות אחרות, שהתגמדו אל מול מסירות הנפש של אביו הן בהכנסת אורחים והן בכך שאברהם לימד את הבריות על מציאות ה' בעולם ואז ממילא גם מה שספג יצחק 'בחוץ', היה 'מתקזז' עם ההשפעה החיובית הנגדית שקרנה בעוז מביתו של אברהם. שליחי חב"ד בכל העולם, החושפים את ילדיהם לתרבויות זרות, ומנהיגם הרבי מלובביץ' זצ"ל, יכולים לקבל חיזוק לדרכם מאברהם אבינו, עפ"י ביאורו של הרש"ר הירש, שכל מי שעוסק בשליחות ובקירוב לבבות, ילדיו לא יושפעו מתרבות זרה ואדרבה יחוסנו מכך.

אף-על-פי-כן, צריך לדעת, שלא כולם מסכימים עם השקפתו של הרש"ר הירש וישנם רבים מגדולי ישראל בכל הדורות, הטוענים שדרך זו אינה לרבים ועלולה לגרום מכשול.

רבי דוד ב"ר ברוך קלונימוס שפרבר [מגדולי רבני רומניה בדור הקודם, שימש כרבה של ברשוב, העיר השנייה בגודלה ברומניה ולאחר השואה הפך למעשה לראש רבני רומניה, עלה בשנת תש"י לארץ ונפטר בתשכ"ב] נשאל על ידי רב אחד, האם לעקור למקום אחר והשיב לו על פי הרמב"ם בהלכות דעות (פרק ו' הלכה א') – "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד, כדי שילמד ממעשיהם ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך כדי שלא ילמד ממעשיהם" .

לפי תשובתו לאותו רב, בספרו שו"ת "אפרקסתא דעניא" ברור שהכול תלוי במי מדובר – "…עכ"ז מי יוכל להכניס את-עצמו בהוראה זו לפסוק דבר מוחלט, והכל תלוי בערך המקום שהוא בו וערך המקום שנקרא שמה, ושאר יחסים הנוגעים לזה.…".

ניתן להאריך רבות אך לעניות דעתי אין דברי הרש"ר הירש היתר לכולם ומה שאברהם שאף ונהג אינו מתאים לכולם. ולכן, כדי לענות על השאלות שהצבנו בתחילת דברינו, יש לברר באופן אינדיבידואלי על אופייה של כל משפחה ואופיים של הילדים המתחנכים, האם הם מושפעים בקלות והאם הם ביקורתיים לנעשה סביבם, מהי עוצמת החשיפה, מה ואיך חושפים בפניהם ומה לא ועוד. כמובן שאין מדובר ח"ו על מציאת דרכים להתיר חשיפה משפחתית או אישית בדברים שגובלים באיסורי תורה הן בשמיעה והן בראיה, אלא בחשיפה לתרבות בעלת אורח-חיים וחשיבה שאינה בבירור לפי דרכה של תורה, העלולה להעצים הנהגות ותכנים שאין רוח חכמים נוחה הימנו.

נתפלל כולנו ביתר כוונה, שהקב"ה לא יביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי בזיון ואל ישלוט בנו יצר הרע וירחיקנו מאדם רע ומשכן רע ויתננו לחן ולחסד ולרחמים, אכי"ר.

שבת שלום לכל בית הישיבה