היהלום בכתר התורה – מצוות כיבוד אב ואם - שבועות תש"ע

בחרנו להקדיש את עלון הישיבה לקראת חג השבועות, למאמרים העוסקים סביב עשרת הדברות. מתוך עשרת הציוויים, בחרתי במצווה שהרמב"ם הגדיר כמצווה גדולה והיא מצוות "כבוד  אב ואם". מצווה זו היא 

אבן יסוד לכל ההנהגה של האדם. בישיבה  אנו עוסקים רבות במצווה חשובה זו, הן כנושא קבוע בכיתות ח' והן לכלל הישיבה בשיחות מתוות הדרך שנאמרות לתלמידינו. 

בירושלמי [פאה פרק א'] מוגדרת מצוות 'כבוד אב ואם' בדרמטיות – חמורה שבחמורות! אין אף מצווה בתורת ישראל שמוגדרת חמורה שבחמורות. ידועה אמרתו של רבי יוחנן, שאביו נפטר כשאמו הייתה מעוברת ואמו נפטרה מיד אחרי לידתו: "אשרי מי שלא חמאן" [=ראה את הוריו], שהרי קשה  מאוד לא להיכשל במצווה כל כך חמורה . 

יש להבין, מדוע מצוות כיבוד הורים כל כך גדולה וחמורה? מה יש בה יותר ממצוות השבת או ממצוות האמונה הגלומה ב'אנכי ה' אלוקיך' ?? 

ניתן לענות בפשטות, שאין כמו מצווה זו שמחנכת את האדם להכרת הטוב. ערך זה של הכרת הטוב, כל התורה תלויה בו וכבר אמרו חז"ל במדרש "כל מי שאינו מכיר בטובתו של חברו, אינו מכיר בטובתו של הקב"ה" וממילא מצווה זו היא הבסיס לאמונה בקב"ה, שפרושה אמירת תודה לבורא עולם. וכן כותב  ספר החינוך במצוות כבוד אב ואם  מצוה לג : 

"…ראוי לו לאדם, שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה, ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה, שזו מידה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלוקים ואנשים…". וממשיך ספר החינוך ומחדש, שדרך הכרת הטוב של כבוד אב ואם מגיעים להכרה בבורא עולם – ".. וכשיקבע זאת המידה בנפשו, יעלה ממנה להכיר טובת הא-ל ברוך הוא, שהוא סיבתו וסיבת כל אבותיו עד אדם הראשון…ויערוך במחשבתו כמה וכמה ראוי לו להיזהר בעבודתו ברוך הוא…". 

ארשה לעצמי לומר, שרוב בעיות האמונה בגיל ההתבגרות ניתנות לפתרון על ידי חינוך לכבוד אב ואם וחינוך להכרת הטוב…ורק אחר כך לדון בהיבטים הפילוסופיים והמחשבתיים. 

בתנא דבי אליהו פרק כ"ד, המיוחס לאליהו הנביא, אשר לימד את רב ענן [עיין כתובות דף קו.] קושר את כל עשרת הדברות במצוות כבוד אב ואם. למשל לגבי מצוות שבת, כותב "ללמדך שכל זמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אין חטא בא לידו, שנאמר 'אשרי אנוש יעשה זאת .. שומר שבת מחללו…' [ישעיה נ"ו ב'] . אין אדם מכבד את אביו ואת אמו – גזירות קשות באות עליו" ר"ל!!! וכן קושר התנא דבי אליהו את כל האיסורים של 'לא תרצח' ו'לא תנאף' ו'לא תגנוב' ו'לא תענה ברעך עד שקר' לכיבוד אב ואם וטוען, שמי שמונע מהוריו ליהנות מנכסיו ולא מחנך את ילדיו לכבד את הוריו, הרי הוא נחשב כאילו עבר את כל  האיסורים הללו. עד כדי כך!! [עיין שם באורך דבריו ]. לפי דבריו אפשר להבין, מדוע 'כבוד אב ואם' הוא הדיבר החמישי ובמרכז – משום שמצווה זו היא עמוד התווך של כל הדברות כולם. [וכן מובא בספר "מאה שערים" שהוא ליקוט של 50  אמרות ו  50 אגרות של רבני חב"ד האדמו"ר הזקן האדמו"ר האמצעי והצמח צדק]. 

חז"ל מלמדים אותנו במסכת סנהדרין דף נו: "עשר מצות נצטוו ישראל במרה, שבע שקיבלו עליהן בני נח, והוסיפו עליהן: דינין, ושבת, וכיבוד אב, ואם." לומדים מכאן, שמצוות כיבוד אב ואם ניתנה עוד לפני מתן תורה ונשאלת השאלה, מנין לחכמים לדרוש כך? – חכמים דרשו זאת מן הכתוב בלוחות השניים לגבי שבת וכבוד אב ואם – "כאשר צווך ה' אלוקיך".  ומבארים,  ש"כאשר  צווך" היה במרה ע"פ מה שכתוב במרה "שם שם לו חוק ומשפט ושם צווהו". ניתן כמובן להקשות ולשאול, הרי אפשר היה לפרש אחרת את הפסוק "כאשר צווך ה' אלוקיך – שיש חובה וצורך להקפיד במצוות אלו דווקא, לעשותן בדיוק כפי שהקב"ה צווה, כי יש נטייה לכל אדם לתת משמעות משלו ולפרשן באופן אישי. אך חז"ל העדיפו לפרש זאת כנתינת המקום (מרה) בו צווינו במצוות אלו, מתוך שהבינו בעומק דעתם, שהחוק והמשפט שניתנו במרה הם יסודות היהדות והם הבסיס לתורה כולה, כי כל מי שמחלל שבת כאילו עובד עבודה זרה ומי שאינו מכיר בטובתו של הוריו, כופר בטובתו של הקב"ה ובאמונה בבורא עולם ולכן קבעו חז"ל ששתי מצוות אלו ניתנו לפני מעמד הר סיני. 

ומסבירים האחרונים [משך חכמה וכן רשר הירש ועוד], שכיבוד אב ואם ניתן במרה כדי ללמדנו לדורות, שגם במקום שלא זקוקים להורים בפועל, כמו במדבר שזכו למן מן השמים ולשליו וכדו', גם אז מצווים על כיבוד אב ואם, כי עצם הקשר הנפשי עם הוריו מולידיו ועצם הידיעה שיש לו אב ואם – הרי מחייב אותו בהכרת הטוב וממנה להכרה בבורא העולם.  

ואביא לסיום את לשון הזהב של המדרש: 

"יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך" (תהלים קלח)". אמר רבי פינחס: שני  דברים שמעו מלכי אומות העולם מפי הקדוש ברוך הוא ועמדו מכיסאותם והודו. בשעה שנתן הקב"ה תורה לישראל ואמר 'אנכי ה' אלוקיך', אמרו מלכי אומות העולם: זה כמונו אומר. איזה מלך רוצה שיהא אחר מכחישו. וכן הקב"ה בשעה שאמר 'לא יהיה לך', אמרו: איזה מלך רוצה שיהיה לו…אבל בשעה שאמר 'כבד את אביך' אמרו: בנימוסות שלנו, כל מי שמכתיב את עצמו סיגרון [=סגן] למלך הוא כופר באבותיו, וזה מכריז ואומר 'כבד את אביך ואת אמך' – עמדו מכיסאותם והודו לו". [במדבר רבה (וילנא) פרשה ח', וכן גמרא קידושין לא.] 

נתפלל כולנו לזכות לקיים את מצוות כיבוד אב ואם כהלכתה וכפי שקיימוה כל גדולי ישראל לכל אורך הדורות ומתוך כך נזכה לאהבת תורה ויר"ש . 

חג שמח לכל בית הישיבה