חודש שבט – משמעותו החינוכית של החודש - ט"ו בשבט תשס"ו

כבר מקובלנו שלכל חודש בלוח השנה היהודי יש משמעות רוחנית מעבר למשמעויות ההלכתיות.

חודש שבט מיוחד בזה שבאמצעיתו מציינים את המעבר משנת מעשר אחת לשניה וכן משמש הוא לחישוב שנות הערלה, השביעית וכו'. ננסה לבחון האם יש היבטים חינוכיים הנגזרים ונלמדים מחודש זה.

שמו של חודש שבט מופיע בפעם הראשונה בתנ"ך בספר זכריה פרק א': "עשתי עשר חודש הוא חודש שבט". שמו של החודש מרמז לנו על "חושך שבטו שונא בנו" (משלי). פירוש המילה שבט הוא ענף=מקל.

בעבר, רווח השימוש בשבט כאמצעי חינוכי וזאת בניגוד לחשיבה בעידן המודרני.

ישנה אף הלכה האומרת כי האב אשר היכה את בנו למטרת חינוך, וגרם למותו – פטור מעונש גלות. (מכות ח.) עדיין קיימות דעות החושבות שיש לנהוג כן כפשוטו של כתוב כאותו חבר כנסת שניסה להכניס זאת בחוק שיקרא "חושך שבטו שונא בנו", למרות שכוונתו הייתה "רק" למכה מחנכת קלה, לא מכאיבה ולא מביישת.

למילה שבט יש משמעות נוספת והיא: שלטון וסמכות, כמו שנאמר: "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבן רגליו",     שבט = שלטון. אף כאן הכוונה היא לחושך שבטו שונא בנו במשמעותה העמוקה יותר של המילה, מי שאינו מפעיל את סמכותו מול הבן המתחנך, אינו אוהבו אלא בעצם פוגע בו.

הרוצה לחנך בלי להשתמש במילים: אסור, לא וכו' – לא יצליח במלאכת החינוך!

האב או הרב הרוצים לחנך בלי לשים גבולות לחניך מתוך אהבה כביכול, אינם אוהבים אותו באמת אלא ההיפך הוא הנכון.

וזה לשון המדרש במשלי פרק י"ג: "וכי יש לך אדם שהוא שונא בנו? אלא מתוך שאינו מוכיחו על דברי חכמה ועל דרך ארץ הוא נקרא שונא, אבל מי שמוכיח את בנו על החכמה ועל דרך ארץ הוא נקרא אוהבו שנאמר ואוהבו שיחרו מוסר". אם בתקופות קודמות השתמשו בשבט כבמקל בצורה קיצונית על מנת לחבול בו, הרי המעבר לקיצוניות השניה כאשר ההורים פוחדים לומר לא לילדים, או חושבים שצריך לתת לילדים לעשות ככל העולה על רוחם, ולעיתים אף מגוננים עליהם מפני מוריהם על מעשים שעשו – פוגעים בילדיהם ובחינוכם.

כמובן שדרך האמצע היא הנכונה.

אם צריך להוכיח את הבן או התלמיד, יש לעשות זאת בצורה אישית ולא מבישת. אין לחשוש לשים גבולות כשצריך וכן להשמיע ביקורת אם הדבר נחוץ, אבל כמובן לומר זאת בדרך ראויה והחשוב מכל לשמש דוגמא אישית לדרישות שאנו דורשים מחניכינו ומילדינו.

מנגד לא להימנע מלעודד, לתמוך ולשבח ככל האפשר. יש למצוא אצל הבן או התלמיד את אותם נקודות יפות וטובות שעליהם ניתן להתייחס ולתת את תשומת הלב הראויה .

חודש שבט מסמל גם את החכמה. מזלו של חודש שבט הוא דלי והוא נבחר כמזל חודש שבט בגלל הגשמים המצויים בתקופה זו כנאמר: "יזל מים מדליו" (במדבר כ"ד). הדלי הוא כלי שבאמצעותו שואבים את המים, אם הדלי סדוק הרי המים ישפכו בדרך, אם הכלי הוא קטן מדי, הכמות שתשאב תהיה קטנה ואם הדלי יהיה גדול מדי יהיה לנו קשה להרימו. כמו כן יש לשים לב לאמצעים בהם משתמשים ללימוד תורה (מים=תורה). יש לבחור את הנושאים הנלמדים, את לוח הזמנים, את המלמדים וכו'. אלו הם הדליים המשקים את התלמידים.

אנו מוצאים פתגם מאוד מפורסם – "הלך החבל אחר הדלי", הלקוח מתוך דברי יוסף לאחיו מתוך כוונה שיאמרו לאביהם שגורלו של בנימין הולך אחר יוסף (לפי המדרש).

ביטוי זה חורג הרבה מעבר למשמעותו המקורית ורבים וטובים משתמשים בפתגם זה לבטא כמה אמירות. בבתי המשפט למשל, משתמשים בביטוי זה לומר "הלך הטפל אחר העיקר" או "הלך הדין אחר הדיין".

אפשר לומר שיש בפתגם זה גם כיוון חינוכי הבא לומר שאמנם החבל נחשב כשולי לדלי, אבל בלעדיו לא תהיה אפשרות לנצל את מה שיש בדלי – דרכו מעלים את הדלי המלא מים. החבל הוא האמצעי לחבר בין עולם הערכים שמסמלים המים לבין עולם המעשה. המים שנשאבים מלוא הכלי ירוו את האדם והאדמה רק כאשר יהיה מחובר אליהם חבל. כך גם בחכמת התורה שנמשלה למים (הוי כל צמא לכו למים) – אין להסתפק בלהתמלא בחכמת התורה אלא חשוב להשקיע מחשבה איך קושרים זאת למציאות, איך החבל הולך אחר הדלי כל הזמן, מחבר אותו ומעלה אותו לייעודו ולא מתנתק ממנו ונמצא הכלי תקוע בבאר.

ישנם הרבה דרכים לחבר את הלומד לנלמד ואת הנלמד למציאות אבל התנאי הוא למלא את הדלי, פשוט ללמוד. אם אין תורה – אם הדלי לא מלא, אין בשביל מה לחבר אותו. מתי יש למלא את הדלי, כל זמן שהחניך צעיר, ממש ילד (אותיות דלי).

אין תחליף לגרסתא דינקותא – לגיל הנעורים, בהם המוח פתוח, קולט וזוכר את הנלמד. אם נמלא את "הדלי" של החניך בדברים טפלים אנו חוטאים לנפש הילד. לצורך כך צריך להפעיל את שבט הסמכות שלנו כמחנכים וכהורים.

בימים אלו כל אחד מהתלמידים יקבל את תעודת ההערכה לאופן בו הוא שאב ממעיני החכמה במשך המחצית הראשונה של השנה וזו ההזדמנות לשבח את מרביתם של תלמידי הישיבה שעבדו קשה לשאוב ממעיני הישיבה.

אנו מברכים את כל התלמידים שבמחצית השניה יצטרפו כולם למעגל העוסקים ומשקיעים את כוחותיהם בדליית מים מבאר התורה בישיבתנו ולכולם ברכת עלו והצליחו.