כי אנשים אחים אנחנו - לפרשת לך לך ה'תשפ"ה

במהלך השנה האחרונה, מאז האסון בחג 'שמחת תורה' תשפ"ד, כולנו שמענו לא אחת את הסלוגן "כי אנשים אחים אנחנו". שמענו מילים אלו מציבורים שונים וכל ציבור מסיבתו הוא ולצערנו שמענו אף מקבוצות אנשים שהכריזו קודם לאסון שאיננו אחים...

משפט מכונן זה נלקח מפרשתנו, מדברי אברהם ללוט בן-אחיו, וזה לשון הפסוקים (י"ג, ו'–ט') –

"ולא נשא אתם הארץ לשבת יחדו כי היה רכושם רב ולא יכלו לשבת יחדו (ז) ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט והכנעני והפרזי אז ישב בארץ (ח) ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני וביניך ובין רעי ובין רעיך כי אנשים אחים אנחנו (ט) הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה".

ונשאל - על מה היה הריב בין הרועים? מדוע בתחילה נאמר 'ויהי ריב' בלשון זכר ואילו אברם אומר בלשון נקבה 'מריבה'? מה הקשר למה שנאמר לפני כן בהודעת הכתוב 'והכנעני והפריזי אז יושב בארץ'?

ידועה תשובת חז"ל, המופיעה ברש"י (י"ג, ז'), המסבירה על מה נסוב הריב בין אברהם ובין לוט שבא לידי ביטוי ברועים משני הצדדים, וכן בתשובת חז"ל מבינים מדוע מוזכר מי היה אז בארץ. לדעת המדרש המופיע ברש"י, הריב היה בתחום הדתי והמוסרי –

"ויהי ריב - לפי שהיו רועים של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים, ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל, והם אומרים נתנה הארץ לאברם, ולו אין יורש, ולוט יורשו, ואין זה גזל, והכתוב אומר והכנעני והפריזי אז יושב בארץ ולא זכה בה אברם עדיין".

יש מדרש נוסף המתאר בצורה דומה את האירוע ומראה את הפער הרוחני והמוסרי בין הרועים של אברהם, שהמקנה שלו יצא כשפיו חסום מפני הגזל ואילו המקנה של לוט יצא ללא מחסום כדי לאפשר להם לאכול בכל מקום. וזה לשון המדרש אגדה –

"... אמרו רועי מקנה אברם לרועי מקנה לוט מפני מה אתם מוציאים לרעות בהמות לוט ואינן זמומות? והיא אוכלת מן הגזל!! והיו עונים רועה מקנה לוט אתם אומרים שאנו עשינו שלא כהוגן שאתם מוציאים מקנה אברם לרעות והם זוממות ואנחנו לא כן עושים, אין אתם יודעים כי הארץ נתנה ה' לאברהם, ואברם פרדה עקרה, ולוט בן אחיו יורש אותו והמקנה של לוט אם היא רועה מה שרועה משלו היא רועה".

ובמדרש זה אנו מבינים, מדוע הכתוב טרח באמצע הסיפור על המריבה להודיע  קבל עם ועולם, שנדע ש'הכנעני והפריזי יושב בארץ' - אומר המדרש שתי סיבות:

הסיבה הראשונה - להבין את מוסריותו של אברהם, שהתייחס בישרות לתושבי הארץ, כפי שכתב הנצי"ב בהקדמה לספר בראשית, שספר בראשית נקרא 'ספר הישר' משום ההנהגה הישרה לאומות העולם והיות שהקב"ה עדיין לא נתן לאברהם את הארץ ... - "אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי לאברהם 'לזרעך אתן את הארץ הזאת', אימתי? כשיעקרו שבעת עממין מתוכה, לכך נאמר 'והכנעני והפריזי אז יושב בארץ'...".

הסיבה השניה - שלמרות שהכנעני והפריזי היו פנויים ממלחמות ומאבקים ויכולים היו להציק לאברהם שפלש לתחומם, בכל אופן לא עשו זאת כי ה' מנע זאת מהם. וזה לשון המדרש  -

"דבר אחר 'והכנעני והפריזי אז יושב בארץ'. שהיו אז יושבים שלוים ושקטים, בלא שום סכסוך עליהם ואפילו הכי לא יכלו להזיק לאברהם אבינו, לכך נאמר 'והכנעני אז בארץ'...".

ה'תרגום יונתן' מקשר את העובדה שהכנעני היה בארץ לומר לנו, שמזה חשש אברהם ממה שעשו רועי לוט, שעלולים להביא למאבק ולמלחמה –

"ויהי דין ודברים בין רועי מקנהו של אברם ובין מקנה רועיו של לוט, שרועיו של אברם נצטוו ממנו לא תלכון בכנעני ובפריזי, שעד עתה יש להם רשות בארץ והיו מונעים בהמותיהם שלא תאכלנה גזלה עד שהיו באות למקום מרעיהן ורועיו של לוט מבקרים והולכים ואוכלים בשדות כנעני ופריזי שעד עתה יושבים בארץ".

הרמב"ן הלך בדרכו של ה'תרגום יונתן' וזה לשונו –

"ועל דרך הפשט היתה המריבה על המרעה, כי לא נשא אותם הארץ, וכאשר היה מקנה אברם רועה באחו, היו רועי לוט באים בגבולם ורועים שם. והנה אברם ולוט היו גרים ותושבים בארץ, ופחד אברם פן ישמע הכנעני והפריזי יושב הארץ כובד מקניהם ויגרשום, או יכו אותם לפי חרב ויקחו להם מקניהם ורכושם, כי ישיבת הארץ עתה להם לא לאברם, וזה טעם והכנעני והפריזי - כי הזכיר שהיו עמים רבים יושבים בארץ ההיא, ולהם ולמקניהם אין מספר, ולא ישא אותם הארץ ואת אברם ולוט".

חשש נוסף היה במציאות הזו ששני אחים רבים לעיני תושבי הארץ, כפי שכתב ה'ספורנו' –

"והכנעני והפריזי אז יושב בארץ. ולכן היה הריב בין שני אחים גרים מבאיש את ריחם בעיני התושבים, כי בהיות מריבה בין האחים הגרים יחשבו אותם התושבים לאנשי ריב וישאו ק"ו בעצמם".

הריב"ש מבעלי התוס' בספרו 'בכור שור' סבור, שהסיבה שהזכירו כאן את נוכחותם של הכנעני והפריזי –

"...שלא תתמה ארץ טובה כארץ-ישראל לא תוכל לישא שני בני-אדם, לכך נאמר: כי הכנעני והפריזי היו שם עמהם."

מציאות זו הביאה את רבינו מיוחס לתובנה שטובה ושייכת לכל הדורות –

" 'ויהי ריב'. -מתוך שהיה מקום צר- למדנו שבזמן שיש צרות יש מריבה ובזמן שיש רווח יש שלום, וכך הוא אומר השם גבולך שלום:"

דרך אגב  מלמד אותנו בהמשך דבריו הריב"ש כיצד נהגו והתנהלו העמים ברעותם את צאנם ועל כן היו שולטים בשטח גדול :"וממילת 'אז' - יראה לי כי העמים היו בארץ בימים ההם יושבי אהל ומקנה, נאספים מקצתם אל עיר אחת ורועים שם שנה או שנתיים, ונוסעים משם אל גבול אחר אשר לא רעו אותו, וכן יעשו תמיד כמנהג בני קדר, והכנעני והפריזי היו אז בארץ הנגב, ובשנה האחרת יבואו שם היבוסי והאמורי".

ה'אלשיך הקדוש' על אתר מביא את השאלות שפתחנו בהן את מאמרנו ומוסיף עליהם עוד כמה שאלות. נביא את שאלותיו כפי שניסחם ובעיקר נמתין ללמוד את תשובותיו הנפלאות לשאלות הרבות ואלו שאלותיו בלשונו –

1. "נשים לב אל אומרו 'יושב', ומהראוי יאמר 'יושבים' [-שהרי מדובר ברבים בכנעני ובפריזי].

2. ועוד נשית לב אל אומרו תחלה לשון 'ריב' ואחר כך לשון 'מריבה'

3. ועוד אומרו 'ובין רועי ובין רועיך ', כי הלא בין הרועים כבר הייתה [-כבר הוזכר שם קודם]

4. ועוד אומרו 'אנשים אחים ', כי היה לו לומר כי 'אחים' אנחנו [-בלבד, בלי המילה 'אנשים']".

עונה ה'אלשיך הקדוש' –

"..אוי למי שצריך ללמוד מן הגויים, וזה מקל וחומר כי הנה שני עממין כנעני ופריזי היו יחד ולא היה ריב ביניהם, וזהו אומרו 'יושב' לשון יחיד כי היו באחדות ושלום".

לצערנו, גם היום רואים שהאויבים מתאחדים ביניהם נגדנו ועל כך מיצר ה'אלשיך' וזועק – אוי לנו שאנו צריכים ללמוד זאת מהגויים אז והיום.

וממשיך ה'אלשיך' ומבאר, שזה מה שאברהם אמר ללוט: תראה את הגויים האלו שאינם אחים, איזו אחדות ביניהם! ואנו, שאחים אנחנו, קל וחומר שנהיה מאוחדים –

"...על כן נתעורר אברם ואמר, אל נא תהי מריבה כי אנשים אחים אנחנו, ולמה נגרע משתי אומות שאינן אחים ואין ריב ביניהם ונהיה לבוז בעיניהם. ושיעור הכתוב ויהי ריב...והנה הכנעני...אז יושב באחדות, על כן ויאמר אברם כי אנשים אחים אנחנו, ומכל שכן שראוי יהיה שלום בינינו יותר משתי אומות אלו". והעניין כי הנה אמרו ז"ל בגמרא (סנהדרין ז'.) האי תיגרא דמיא [=תיגרה דומה] לבידקא דמיא כיון דרווח רווח [=כשהנהר עולה על גדותיו המים זורמים לכל הכיוונים ללא שליטה כעין צינורות קטנים ואי אפשר לתקן אם לא חוסמים מיד את המים].

אברהם חשש שהמריבה תצא משליטה ותהפוך מ'ריב' שמבטא סכסוך קל [לשון זכר שאינו 'מוליד' המשך] למשהו גדול יותר – 'מריבה' [לשון נקבה שהיא 'יולדת'] והסכסוך יתרחב ויוליד מריבות קשות יותר בהיקף גדול יותר. ונראה את לשונו הזהב ובזה מיישב את כל השאלות –

"...כך דרך הריב, להתחיל במעט ונעשית הרבה שמתרחבת בין אנשים. ולזה יתכן כיוון אברם שאמר - הנה עד כה אין הקטטה בינינו רק בין הרועים, וגם בין הרועים לא הגיע לגדר 'מריבה' -'יולדת' כנקבה ומתרבת ומתפשטת, כי אם לגדר ריב 'זכר, ועל כן אל נא הריב הזכר שאינו מוליד, תהי 'מריבה' שתעשה מריבה נקבה שתלד ותתרבה עד יהיה ביני ובינך גם כן, וגם בין הרועים תתרחב, שאם עד כה היה מתייחס לריב תהיה עתה מריבה גם ביניהם, וזהו ובין רועי כו' כי אם רבו קצת רועי עם קצת רועיך, עתה תהיה בין כולם."

לדעת האלשיך זה לא מכובד שתהיה מריבה כי מריבה שייכת לאנשים ברמה נמוכה ולא לאברהם ולוט ויש ללמוד מהכנעני והפריזי שחיו בשלום למרות שאינם אחים . וזה לשונו בהמשך :

" כי זה בלתי ראוי משני טעמים, אחד כי לא תצדק מריבה רק בין פחותי הערך אך לא בין חשובים, וכן לא תצדק בין אחים, וזהו אומרו כי אנשים אחים, כי משתי סבות אין ראוי, אחד כי אנשים שהם חשובים כנודע שכל אנשים שבמקרא חשובים  וגם להיותנו אחים, וזהו כי אנשים אחים אנחנו, וראוי לישא קל וחומר מהכנעני והפריזי שאינן אחים רק שתי אומות, ואחדות ביניהם, כאומרו 'יושב' בארץ ולא נאמר 'יושבים'...".

לסיום ולסיכום נראה ונלמד, שסיפור הרועים הנראה לכאורה שולי במהותו הוא למעשה תמרור אזהרה לכל הדורות, על האופן שבו אחים צריכים להתנהל ופרשה זו כאילו נכתבה לימינו, כאשר במקום 'הכנעני והפריזי' יושבים אתנו ולידינו עמים רבים שלא כל כך 'אוהבים' אותנו, בלשון המעטה, ולא מתביישים להודיע שרוצים למחוק אותנו מעל האדמה - וכל המריבות הפנימיות בינינו גורמות להם לחשוב שאנחנו לא נחזיק מעמד בקיבוץ הגלויות שלנו ושיבת ציון. צריך לזעוק בקול גדול כדבריו של אבי האומה אברהם אבינו - "אבל אנשים אחים אנחנו"!

שבת שלום ושפע רב עם התחלת אמירת 'ותן טל וברכה על פני האדמה' ונזכה לבשורות טובות, לישועות ונחמות, בכל החזיתות - אמן כן יהי רצון!