כפיה בקבלת התורה - לחג השבועות

כשמזכירים את המונח "כפיה" בנשימה אחת עם קיום תורה ומצוות, מיד מתעורר אצל כל אחד מאתנו רגש של התקוממות, שהרי לא יתכן לבצע דבר כה ערכי ומשמעותי מתוך כפיה. קיום תורה ומצוות הינו ענין שצריך לעשותו מתוך רצון פנימי ושכנוע עצמי גדול ולא שמישהו יכפה עלינו לבצע זאת.

ברם, מי לנו כרב אבדימי בר חמא, הדורש במסכת שבת (דף פח.) את הפסוק "ויתיצבו בתחתית ההר"  – מלמד שכפה הקב"ה עליהם הר כגיגית ואמר להם: אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו שם תהיה קבורתכם ". לפי דרשתו, הרי עצם נתינת התורה לעם ישראל הייתה בכפיה ואף איום שאם לא יקבלו את התורה, אזי גזר דינם מוות ר"ל. ואכן, לא פלא שרב אחא בר יעקב הגיב כפי שהגיב – "אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא."ומבאר רש"י "שאם יזמינם לדין, למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם? – יש להם תשובה! שקבלוה באונס". ואמנם, השיבו לו, שבסופו של דבר, עם ישראל  קיבל את התורה בהסכמתו בתקופת אסתר ומרדכי – "הדר קבלוה בימי אחשורוש".

כל השיח הזה בגמרא תמוה ודורש הסבר, ואם נוסיף לכך את השאלה הידועה של תוס' על דברי רב אבדימי, שהרי דבריו סותרים את הכתוב עצמו, שהרי עם ישראל הכריז "נעשה ונשמע", הווי אומר: עם ישראל קיבל על עצמו את התורה ברצון ובהסכמה. אז איך יוצאים מהפלונטר הזה? הרבה קולמסין נשתברו בסוגיא זו וברצוני להביא כאן את שיטתו של המהר"ל בספרו "תפארת ישראל" [פרק ל"ב]. לענ"ד, יש בדבריו מספר יסודות חשובים במחשבה הישראלית שראויים להישמע דווקא בימינו.

לדעת המהר"ל, לא תמיד כפייה הינה שלילית. כשרוצים להטמיע את ערך התורה ולהנחיל בלבבות את התרבות הישראלית התורנית, עד שהיא תהיה בד.נ.א של העם, יש צורך לבצע זאת במהלך של כפייה. משמעות הדבר, שהטמעת התורה אינה נתונה לבחירה ואין אפשרות לבטלה או לשנותה, כי התורה ועם-ישראל חד הם. לעומת זאת, כאשר אדם או אנשים בוחרים מיוזמתם דבר, למרות המעלה שבקבלה מרצון, עלולים לבוא ימים, שאותם אנשים או ממשיכיהם יאמרו, שאין להם יותר צורך בבחירה זו וכשם שבחרו, כך יבטלו בחירתם. וכך לשונו של המהר"ל [שם]:

"אבל מה שכפה עליהם ההר, שלא יאמרו ישראל אנחנו קיבלנו התורה מעצמנו. ואם לא היינו רוצים, לא היינו מקבלים התורה… כי התורה כל העולם תלוי בה. ואם לא הייתה התורה, היה העולם חוזר לתוהו ובהו (שבת פח א). ולפיכך אין ראוי שתהיה קבלת התורה בבחירת ישראל, רק שהיה הקדוש ברוך הוא מחייב ומכריח אותם לקבל התורה…".

 ועל שאלת בעלי התוס' דלעיל עונה המהר"ל "…שלא יאמרו ישראל כי יהיה חס ושלום ביטול לקבלת התורה; כי מרצונם קבלו ישראל, ואפשר להפטר מדבר כזה, שהרי לא נעשה בהכרח, רק היה אפשר לקבל, ואפשר שלא לקבל. ולכך כפה עליהם הר כגיגית, לומר שהם מוכרחים לקבל התורה. וכל דבר שהוא מוכרח ומחויב, אין כאן הסרה וביטול, אחר שהוא מוכרח."

אין הקב"ה רוצה שהתורה תעשה מתוך בחירה והתנדבות, אלא מתוך מחויבות שנכפתה עליהם, כי דבר שאדם עושה מתוך התנדבות ובחירה, יכול בקלות להחליט אחרת. אלא, כפי שדג במים אינו יכול לבחור להיות ביבשה, כך עם ישראל אינו יכול לבחור לנהל את חייו בלי התורה. התורה היא המים והחמצן של קיומו ולכן למרות שהעם אמר 'נעשה ונשמע' וכאילו בחר בתורה, הקב"ה כפה עליהם הר כגיגית, כדי שזה לא יהיה מתוך בחירה.

וחשוב להדגיש, שדברי המהר"ל נאמרו כלפי עם-ישראל באופן כללי, אבל באופן אישי לכל אחד יש את בחירה חופשית ללמוד ולקיים תורה ומצוות.

מעין עקרון זה אומר רבי ישראל ליפשיץ מגדולי הרבנים בגרמניה במאה ה19 בספרו "תפארת ישראל" שהוא פרוש על המשנה ובו דן על הסתירה בין המשנה באבות [פ"ב מיג] "התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך", לבין מה שכתוב בספר דברים [לג,ד] "תורה צווה לנו משה מורשה קהלת יעקב" שמפסוק זה עולה במפורש, שהתורה הינה ירושה? – עונה בעל "תפארת ישראל " שלגבי כלל ישראל, התורה אכן עוברת בירושה מדור לדור, מה שאין כן לגבי הפרט, חייב אדם לעמול בלימוד התורה, כי אין התורה עוברת בירושה מאב לבן, אלא כל אחד חייב לזכות בה לבד מתוך בחירה אישית שלו.

בהיכנס חג מתן תורה הבעל"ט, נתמלא בע"ה אורה ושמחה שלא תמוש התורה מכלל ישראל, וכן נדע שכל אחד מאתנו צריך ויכול לזכות בתורה ובמצוותיה מתוך בחירה של עמלה של תורה.

          חג שמח לכל בית הישיבה