ממשיכים בעז ובאמונה - לשבת הארגון תשס"ו

הסיסמא "ממשיכים בעז ובאמונה" שבחרה תנועת בני עקיבא לשבת הארגון תשס"ו, אכן מבטאת צורך אמיתי לצאת באמירה ברורה שאנו לא מקפלים שום דגל.

למרות חורבנה הפיזי של גוש קטיף והריסת חבל ארץ שהיה סמל ומופת של שילוב חיי תורה ועבודה ושל אהבת ארץ ישראל אמיתית, ממשיכים ולא סתם, אלא מושכים קדימה בעוז ובאמונה .

דווקא בשעת משבר יש להניף אל על את דגלה של הציונות הדתית מתוך עוז וגאון ולהעלות על נס את הדרך האמונית שבה התמודדו תושבי גוש קטיף "גבורי כח עושי דברו" .

רבות דובר על ההתנהגות האצילית והאחראית של הנוער הדתי הלאומי בשעת המבחן הקשה של גרוש אלפי אזרחים נאמנים מבתיהם והחרבת קהילותיהם, למרות התסכול והאכזבה הענקית שהייתה מנת חלקם של צעירים נפלאים אלו, הם הצליחו להבליג ולנהוג באחריות לאומית.

לא כניעה ורכרוכיות הייתה כאן, אלא ראיה עמוקה של החשיבות באחדות עם ישראל ודאגה לעתידו. לכן טועה מי שיפרש זאת כהתיפיפות או חולשה.

מעט מדי מסופר איך נוער מצוין זה מתגייס וממשיך לפעול בהמוניו מיד אחר הגירוש, למען המשפחות שבין לילה נהפכו לפליטים במולדתם ועסוק הוא רובו ככולו במלאכת הנתינה והעזרה ההדדית לאותם יחידים ומשפחות שנקלעו למצוקה בעל כורחם.

נשאלת השאלה איך להתייחס למה שעובר עלינו לאחרונה ובכלל מאז ששבנו לארצנו, האם נדרשים אנו לעמוד באיזה סוג של ניסיון כפי שאברהם אבינו נדרש להתמודד? האם אלו סוגים של עקידות בהם אנו נאלצים להקריב מדי פעם משהו מאוד יקר לנו! [בלי "הפי אנד" של איל אחר נאחז בסבך]

אולי אנו יותר קרובים לסגנון חייו של יעקב אבינו אשר לא כתוב עליו בשום מקום בתורה שהוא נדרש "לניסיון" גדול במיוחד ובכל אופן זכה בתואר של "בחיר האבות" (בראשית רבה ע"ו, א)

ולא רק זאת, אלא המדרש מוסיף [שם פ"ב] שהוא "חקוק בכסא הכבוד" והגמרא בחולין צא: מוסיפה "שמלאכים עולים ויורדים ומסתכלים בדיוקנו של מעלה ודיוקנו של מטה".

נשאלת השאלה על מה ולמה זכה יעקב אבינו בתואר של "בחיר האבות" ולכך "שפרצוף אדם שבארבע החיות יהיה נראה כדמות דיוקנו של יעקב" (רש"י חולין שם) בלי שנדרש לעמוד בניסיון הרואי כל שהוא כמו אברהם?

יתכן לומר שדווקא בגלל זאת שחייו של יעקב לא היו מלווים בניסיונות חד פעמיים גדולים כפי אשר ארע לאברהם אלא יעקב שהיה איש תם יושב אהלים חי את חייו בניסיון אחד ארוך, כל מסכת חייו לוותה בקשיים גדולים כפי שהוא בעצמו אמר לפרעה "מעט ורעים היו שני חיי" ולמרות הבעיות הקשות שאתם הוא התמודד כמו חטיפת דינה והעלמות יוסף ועוד, יעקב נשאר חקוק אצלנו כאיש תם יושב אהלים. זוהי גדולתו של יעקב שהיה מסוגל לחיות את חייו ולבנות את שבטי י-ה חרף הקשיים, הכאבים והצרות שהיו מנת חלקו, ולצלוח את המבחנים הקשים של חייו. לכך זכה לתואר בחיר האבות.

יעקב הנחיל לאומה את האמירה שבתפילה "אל תביאנו לידי ניסיון" כלומר: אל תביאנו לניסיון חד פעמי גדול אלא ראה והביטה משמים שכל חיינו זה ניסיון אחד גדול של חיי אמונה תוך כדי התמודדות מתמדת וגם כשהשמים עוטי ערפל מפיקים הם אור נעים משום שהנשמה מאירה.

יעקב = ישראל משמש לנו כמודל לאופן שבו אנו נדרשים כצבור אמוני לחיות את החיים של היום יום, מתוך אמונה ומתוך תחושת שליחות וידיעה שישנם לפעמים מבחנים וניסיונות קשים בחיים ולעתים גם אכזבות, אבל יש לחתור קדימה, לנשוך את השפתיים.

לא נקפל שום דגל אלא נמשיך באהבה ובאמונה ונהיה שותפים למהלך האלוקי הגדול של שיבת ציון בימינו.

נכריז בגאון וללא מורא שאנו מאמינים בני מאמינים ובאהבת עם ישראל ננצח את כל המחדלים והקשיים ונתגבר על כל הכאבים והאובדן שהיו מנת חלקנו בשנים האחרונות.

נברך את תלמידנו, את בוגרינו, את כל משפחת הישיבה וכמובן את כל חברי תנועת בני עקיבא בברכת: ה' עמכם ! עלה נעלה קדימה בני עקיבא.

ובעזרת צור ישראל וגואלו נעשה ונצליח אמכי"ר.