נציב מלח – לפרשת וירא ה'תשפ"ה

הרב משה-צבי וקסלר

בפרשתנו, בין שלל האירועים הדרמטיים, מסתתר לו אירוע שבמבט ראשון נראה שהוזכר אגב-אורחא ולא ברור מדוע התורה מזכירה זאת ומה בעצם התורה רוצה לומר לנו. אמנם מדובר באיזכור קטן, אך אין כמעט ילד או ילדה שלא שמע על כך, שאשת לוט הפכה ל'נציב מלח'.

גם כיום, לאחר אלפי שנים, יש הטוענים שהם יודעים בדיוק את המיקום של 'נציב מלח' זה ליד סדום, ולראיה מביאים תמונות רבות מהאזור, שמהן ניתן לכאורה לזהות שאכן זאת אשת לוט וזה 'נציב המלח' המפורסם. נוסעים ועולי רגל הצביעו על נציבי מלח שונים באזור הר סדום בתור אשת לוט. בישראל מוכר כ"אשת סדום" נציב מלח שממוקם כמאה מטרים במעלה המדרון המזרחי של ההר, מעל מערת סדום. שלישו העליון סלעי ומגן על המלח מהמשקעים. לפי פרופ' עמוס פרומקין, נציב זה אכן מתוארך ללפני כ-4000 שנה , כשבערך באותו זמן משוער התרחשה באזור רעידת אדמה בעוצמה משוערת של 8 בסולם ריכטר, וגם הסתיימה ההתיישבות באזור, תיאוריות התואמות לעדות התורה על הפיכת סדום בתקופה זו.

הגמרא (ברכות נ"ד:) עוסקת בהסבר ופירוט ברכות לא שגרתיות הכתובות במשנה שם ובין השאר מביאה גם את הברכה שצריך אדם לברך כשרואה את נציב המלח של אשת לוט, כפי שמנוסח שם במשנה –

"ואשתו של לוט - שנאמר 'ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח'...".

ושואלת הגמרא שם –

"בשלמא כולהו – ניסא [=מובן שכל המקרים המנויים שם במשנה הם ניסים לכן יש לברך], אלא אשתו של לוט, פורענותא הוא?!".

עונה הגמרא, שבאמת זו לא ברכת תודה ושבח, אלא –

"...דאמר ברוך דיין האמת".

הגמרא לא מרפה ושואלת, שהרי המשנה כן מדברת על ברכות שבח והודאה. עונה הגמרא, שאכן יש לגרוס במשנה –

"...על לוט ועל אשתו מברכים שתים, על אשתו אומר: ברוך דיין האמת, ועל לוט אומר: ברוך זוכר את הצדיקים. אמר רבי יוחנן: אפילו בשעת כעסו של הקדוש ברוך הוא זוכר את הצדיקים, שנאמר: ויהי בשחת א-לקים את ערי הככר ויזכר א-לקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה...".

ברור , שהברכה על לוט 'ברוך זוכר הצדיקים' – הכוונה שבזכות הצדיק אברהם ניצל לוט.

יש לשים לב, שנוסח ברכה זו על לוט לא מצוי כלל בנוסחי כלל הברכות ועל כך מעיר המהרש"א בפירושו על האגדות בש"ס ומסביר גם מדוע השוני, וזה לשונו –

"ברכה זה נשתנה משאר ברכות של נסי הצדיקים דמברכין 'ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה', מה שאין כן בנס הצלת לוט שלא היה ראוי לכך, שרשע היה ולא היה ניצול אלא בשביל זכות אברהם".

בספר של הרב אהרן-לייב שטיינמן 'איילת השחר' (י"ט, כ"ו) הוא מציין –

"בירושלמי כתוב, שהיא נציב מלח עד זמן שיחיו המתים, ומשמע דס"ל שהיא תקום לתחיית המתים".

ברכה זו על אשת לוט וגם על לוט עצמו מופיעה ב'שולחן-ערוך' (אורח חיים הלכות ברכת הפירות) ואיננה מופיעה ברמב"ם –

"הרואה אשתו של לוט מברך שתים: עליה אומר 'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם דיין האמת' ועל לוט אומר: 'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם זוכר הצדיקים' " (סימן רי"ח, סעיף ח').

ב'פרקי דרבי אליעזר' המיוחס לרבי אליעזר בן הורקנוס (פרק כ"ה) מתוארת המציאות, שנציב המלח קיים ומתרחשים לידו כל מיני אירועים משונים. וזה לשונו שם –

"...ועדיין היא עומדת, כל היום לוחכים אותה השוורים ויורדת על רגליה, ובבוקר צומחת, שנאמר 'ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח...".

מספרים שניגש יהודי אחד אל רבי חיים קנייבסקי זצ"ל והראה לו תמונה של "אשת לוט" - נציב המלח הידוע בכביש 90 בדרום ים המלח, ושאל האם היא "אשת לוט" המקורית? וענה הרב קנייבסקי מיידית, שאם אין שוורים במהלך היום המלחכים את רגליה, ואם אין היא צומחת בלילה כמו שכותבים חז"ל - אז לא מדובר באשת לוט...

יוסף בן מתתיהו בספרו 'קדמוניות היהודים' (ספר א', פרק י"ב) מעיד על עצמו –

"ראיתי את זה והוא קיים עוד כיום". תיאור אותנטי מלפני כמעט אלפיים שנה של אשת לוט כנציב מלח.

לעניות-דעתי נראים דברי רבי דוד לוריא - הרד"ל - שמצבתה של אשת לוט כנציב מלח כבר לא קיימת כיום לאחר כל כך הרבה שנים וזו הסיבה לדעתו שהרמב"ם לא כתב שיש לברך, בניגוד למה שראינו בדברי השולחן ערוך. וזה לשון הרד"ל (שם, אות פ') –

"ומה שאין נראה עתה נציב מלח אצל ים המלח, העיקר בזה כמו שראיתי כתוב שהי' בסביבה ההיא רעש ארץ [רעידת אדמה] ויצא ים המלח מגבולו ושטף עוד כברת ארץ סביבו (והן הן הבניינים שכתבו רושמי הארץ שנראין שקועין בו, שודאי אינן מבניני סדום, שלא היו קיימין עד עתה, ועוד שאמרו לעיל שנהפכו יסודותיה למעלה, וא"כ הבניינים למטה בארץ), ובתוכה גם את נציב המלח. ואפשר שזהו טעם הרמב"ם שהשמיט בחיבורו הברכה שבפרק 'הרואה' על סדום ועל נציב מלח, כי הוא מפרש שניהם נתקנו [-דווקא ובתנאי ש...] רואה [את] נציב [ה]מלח ...ומפני שבימיו כבר נכסה נציב המלח בים, לכן השמיטו".

יש מגדולי הראשונים כריב"ש מבעלי התוס', הטוענים שהאירוע של היותה 'נציב מלח' הוא תוצאה טבעית, כי היות ואשת לוט התעכבה לברוח מהעיר והביטה ונשארה מאחור התוצאה הייתה שהיא כוסתה בענן של 'גופרית ומלח שרפה כל ארצה', וזה לשונו –

"ותבט אשתו – הייתה מבטת, מתאחרת, שלא הייתה ממהרת לילך הולכת ומבטת, עד שנשארה מאחריו והדביקתה הענן הנפשט ונפרש עליה מן הגופרית ומן המלח, כי במקום שנופלת גופרית נופל מלח עמו, שנאמר 'גופרית ומלח שרפה' וגו', ותהי נציב מלח – כלומר מצבה ותל, שכולה נפל עליה מלח,[עד]שלא היה נראה שמעולם הייתה שם אשה, שהייתה מכוסה כולה, ונראה שיש שם תל מלח לפי פשוטו של הפסוק, אבל העולם אומרים כי גופה נהפך להיות מלח, ועדיין נראית בארץ ההיא...".

ננסה ללמוד באמת מה מסתתר מאחורי כל האירוע הזה.

ראשית, כמובן נלמד את האיסור שהמלאכים הטילו על לוט כשאסרו עליו להסתכל אחורה וכנראה דרכו לכל משפחתו כשהם נסים ונמלטים מהעיר סדום הנהפכת –

"ויהי כהוציאם אותם החוצה ויאמר המלט על נפשך אל תביט מאחריך ואל תעמוד בכל הכיכר ההרה המלט פן תיספה" (י"ט, י"ז) ואז כמה פסוקים לאחר מכן אנו קוראים מה עשתה אשת לוט –

"ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח" (פסוק כ"ו).

התורה לא מסבירה את סיבת האיסור וחומרתו שהטילו המלאכים עליהם ואנו כמובן רוצים בראש ובראשונה להבין מדוע נאסר עליהם להביט אחורה ומדוע העונש החריג הזה, שהוא חד-פעמי בכל התנ"ך כולו, להיהפך לנציב מלח.

כדי להתחיל להבין את הענין נשים לב, שאשת לוט אינה מוזכרת אף פעם בשמה אלא בתואר אנונימי 'אשת לוט' - האם יש לזה סיבה מיוחדת הקשורה לאירוע?

ברם, שמה של אשת לוט הוא עידית, כפי שמופיע ב'פרקי דרבי אליעזר' (פרק כ"ה) ובין השורות אנו מוצאים שם את סיבת האיסור שלא להביט אחורה.

'פרשן הבית' של 'פרקי דרבי אליעזר' הוא רבי דוד בן יהודה לוריא, הרד"ל, שהזכרנוהו קודם. הרד"ל היה רב ופוסק, מקובל ופרשן ובלשן, נחשב מגדולי התורה בדורו באימפריה הרוסית לפני כמאתיים-וחמישים שנה (1798-1855) והוא מחזק את הגירסא ששמה של אשת לוט היה עידית, לעומת הגרסא האחרת ששמה היה עירית [רי"ש במקום דל"ת] –

"עדית בדל"ת, אולי הוא מלשון עדה המצבה, כי נציב מלחה נשאר לעד לדורות...".

משום כבודו של רש"י, המביא לנו טעם אחר המופיע בחז"ל, נביא אותו בתחילה ושם אנו למדים על סיבת האיסור –

"אל תביט אחריך - אתה הרשעת עמהם ובזכות אברהם אתה ניצול, אינך כדאי לראות בפורענותם ואתה ניצול" (י"ט, י"ז).

יש לשים לב, שרש"י מסביר שהמלאכים אמרו דברים נוספים מדוע לא להתעכב, כי החשש היה שבגלל הכסף והרכוש הם לא ירצו להתפנות –

"המלט על נפשך - דייך להציל נפשות, אל תחוס על הממון".

לומדים מרש"י, שאדם צדיק שניצול מפורענות שממנה לא ניצלים שאר אנשי עירו ומקומו, מקבל אפשרות מהקב"ה לראות כיצד אלו שהרשיעו נענשים וזכות זו לא קיבל לוט, משום שניצל בזכות אברהם ולא בזכותו שלו.

אגב זה, מצאנו דברים נפלאים שכתב הרב ברוך הלוי עפשטיין בעל 'תורה תמימה' בפרשת 'נח'. בדבריו מתייחס ומבאר את דעת רבי יוחנן, שהצוהר שהיה בתיבה לא היה חלון כפי שניתן להבין בפשט הכתובים, אלא אבן טובה שהייתה מאירה לנח בתיבה. מסביר בעל ה'תורה תמימה', שהצדיק מקבל אפשרות  מהקב"ה לראות את עונשם של הרשעים, אולם מכיוון שלדעת רבי יוחנן נח היה צדיק רק 'בדורותיו' ואילו היה בדור אחר לא היה נחשב כצדיק, לכן לדעת רבי יוחנן הצוהר שהיה בתיבה לא היה חלון שממנו יכול היה נח לראות מה קורה בחוץ לבני דורו, כי לא הגיעה לו זכות זו ולכן הייתה זו אבן טובה שהייתה משמשת לתאורה במשך כל היום במקום חלון.

ב'פרקי דרבי אליעזר' מצאנו טעם נוסף, מדוע נאסר על בני משפחת לוט להביט לאחריהם. טעם זה שונה לחלוטין מהטעם שהבאנו לעיל והוא שהאיסור להסתכל אחורה היה משום ששכינה שרתה במקום וסכנת ראיית השכינה הייתה הגורם שנאסר עליה להסתכל לאחור ולדעת המדרש עידית, אשת לוט, היתה מסורה מאוד לילדיה ומתוך דאגה אימהית לבנותיה רצתה לראות מה קורה להם בהפיכת סדום. וזה לשון המדרש שם –

"וְאָמַר לָהֶם אַל תַּבִּיטוּ אַחֲרֵיכֶם, שֶׁהֲרֵי יָרַד שְׁכִינָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיַּמְטִיר עַל סְדוֹם וְעַל עֲמוֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ. עִדִּית אִשְׁתּוֹ שֶׁל לוֹט נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל בְּנוֹתֶיהָ הַנְשׂוּאוֹת בִּסְדוֹם, וְהִבִּיטָה אַחֲרֶיהָ לִרְאוֹת אִם הָיוּ הוֹלְכוֹת אַחֲרֶיהָ אִם לָאו".

ומדוע בכל אופן נענשה? הרי דאגת אם לבנותיה אינה סיבה לענישה!

אלא, לדעת המדרש לא מדובר כלל בעונש אלא תוצאה של ראיית השכינה האלוקית. וזה לשון ה'פרקי דרבי אליעזר' (שם פרק כ"ה) –

"וְרָאֲתָה אַחֲרֶיהָ הַשְּׁכִינָה, וְנַעֲשִׂית נְצִיב מֶלַח".

לדעת הרד"ל, אכן כן נענשה, כי מבטה לאחור ביטא אצלה רחמים על מי שלא האמין בדברי שליח ה' לעזוב את העיר ולכן הייתה שותפה לאווירה הסדומית הכפייתית והרעה בכל מה שקשור ל'בין אדם לחברו' ו'בין אדם לאלוקיו' וזה לשון הרד"ל (כ"ה, אות ע"ו) –

"נכמרו רחמיה על בנותיה הנשואות, בזה שנכמרו רחמיה על שנואי ה' שלא האמינו בדברו להינצל עמהן, חטאה ג"כ, וכשדבקה מחשבתה אחריהן והביטה אחריה, שלט בה העונש".

הרד"ל מביא טעם נוסף, שהיא הייתה שייכת ל'אסכולת' סדום של התנכרות לחלשים כולל פגיעה פיזית בהם –

"...ובתרגום יונתן איתא, שהיא הייתה מבנות סדום והסתכלה לראות בית אביה".

האיסור שהוטל על לוט עצמו גם היה בשל רחמיו על חתניו וכתוצאה מזה היה עלול להתעכב, וכן סיבות נוספות כפי שניסח זאת הרד"ל, כי רק יעקב ניצל כשראה פני אלוקים, וזה לשונו –

"...גם שלא להסתכל במלאכים ובמעשיהם שלא לצורך, כדכתיב...ביעקב כי ראיתי א-לוקים פנים אל פנים ותנצל נפשי...".

מה שהוסבר ללוט, שתוך רגע תתרחש ההפיכה של סדום ואז לא יוכלו יותר להצילו כי זה יהיה מאוחר מדי. וזה לשון הרד"ל –

"פן תספה - עמהם אם תעמוד, כי אין לנו להצילך מתוך ההפיכה אחר שתחל ההפיכה כי ברגע נהפכו כל הערים כמו שאמר ההפוכה כמו רגע (איכה ד')".

דברים מעניינים כתב הרמב"ן באיסור ההבטה והצורך לברוח ולמהר, משום שהוא נובע ממציאות בטבע, כי כאשר יש שינוי בטבע כמו במהפכת סדום של גופרית ומלח שריפה כל ארצה, אז כותב הרמב"ן –

"...הראות באוויר הדבר ובכל החוליים הנדבקים, יזיק מאד וידביקם, וכן המחשבה בהם, ולכן יסגר האיש המצורע וישב בדד (ויקרא יג מו). וכן נשוכי חיות השוטות ככלב השוטה וזולתו, כאשר יראו המים וכל מראה יחזו בהם דמות המזיק וישתטו וימותו, כמו שאמרו במסכת יומא (פד א), והזכירוהו אנשי הטבע. ולכן היתה אשתו של לוט נציב מלח, כי באתה המכה במחשבתה כאשר ראתה גפרית ומלח היורד עליהן מן השמים ודבקה בה...".

בדרך של הרמב"ן הלך גם רבנו בחיי עם תוספות הערות "מדעיות" –

"והרמב"ן ז"ל נתן בה טעם, כי מנעו מהביט, מפני שהראיה באוויר במקום שהדבר שם תזיק מאד ותדביק אותו....וכן המחשבה בהם כידוע מנשוכי חיות, כי נשוך הכלב השוטה יראה בשתן שלו דמות גורים קטנים, ואם תעביר המים ההם במסננת לא יראו שם כלל, תמתין לסוף שעה יראו שם כבתחלה. וידוע כי מי שיש לו החולי הזה אינו שותה שום משקה כלל, ואם אולי יראה שום משקה יצטער מאד ויראה לו דמות הכלב השוטה שנשכו".

ונראה בפשט הכתובים, שהמלאכים זרזו אותם, כפי שכותב הרא"ם בספרו 'מזרחי', מהחשש שלוט לא יוכל לוותר בקלות על ממונו ומוכיח זאת מהכתוב  -

"המלט על נפשך - דייך להציל נפשות אל תחוס על הממון. דאם לא כן 'על נפשך' למה לי...".

גם רבי אפרים מלונצ'יץ בספרו 'כלי יקר' טוען, שכל האיסור שהוטל על משפחת לוט נובע מאהבת הממון שלהם והחשש שהם יתעכבו בגלל זה. וזה שייך לשניהם, גם ללוט וגם לאשתו, ובזה מסביר מדוע הפכה אשת לוט לנציב מלח - ולא רק בגלל שלא נתנה מלח לאורחים - כפי שרש"י טוען בשם חז"ל, אלא שכל המהות שלהם היתה תאוות ממון ורכוש ובמקום להשתמש בכסף למטרות חסד וצדקה ועזרה לזולת רק דאגו לעצמם, וזה לשונו –

"...לפי שלוט ואשתו היו מצטערים על שלא הצילו גם את כל ממונם ...ואם כדברי חז"ל (בראשית רבה נ ד) שנעשית נציב מלח לפי שחטאה במלח שלא נתנה לעני, קשה למה נענשה דווקא בפעם הזאת?. אלא לפי שעכשיו נצטערה על איבוד ממונה..., על כן הייתה הבטה זו לה למזכרת עוון, כי מדת הדין קטרגה לאמר לא די שלא עשתה מן ממונה צדקה שנמשלה למלח על דרך (כתובות סו ב) מלח ממון חסר, והייתה עיניה צרה גם באורחים, כי את המצות [של פסח] לוט  אפה, משמע הוא ולא היא. ואם כן חטא חטאה אשתו כי בתוך ההפיכה הגדולה ההיא נצטערה על ממונה לא כדי לעשות בו צדקה, כי לאו בת הכי הייתה על כן נענשה ותהי נציב מלח כי במלח ממון חסר חטאה ובמלח נדונה...".

המדרש (בראשית רבה פרשה נ"א סימן ה') מאשים את אשת לוט, שלא רק שלא הייתה מכניסת אורחים דגולה - בלשון המעטה - אלא הסיפור של המלח פה היה קשה יותר, משום שדרכו היא הודיעה לאנשי סדום שהגיעו לכאן אורחים ופשוט הלשינה על הימצאותם וההמשך ידוע מה נגרם מכך. וזה לשון המדרש –

"ר' יצחק אמר שחטאה במלח, באותו הלילה שבאו המלאכים אל לוט מה היא עושה הולכת אל כל שכנותיה ואומרת להן תנו לי מלח שיש לנו אורחים והיא מכוונת שיכירו בהן אנשי העיר על כן ותהי נציב מלח".

וכן במדרש אגדה –

"...לפי שחטאה במלח, כיצד שבאותה הלילה שבאו המלאכים לביתו של לוט, הלכה היא אצל שכניה בעלילה לשאול מלח, אמרו לה שכניה ולמה את צריכה מלח, וכי אין [את] יודעת שהיית חסרה מלח לילך ליקח מלח מבעוד יום? אמרה להם אין אנו צריכין מלח, אלא שבאו לנו אורחים, ולכך ידעו אנשי סדום במלאכים שבאו בביתו של לוט".

כמובן שאי אפשר לכתוב על ענין המלח מבלי להביא את דברי רש"י הידועים –

"ותהי נציב מלח - במלח חטאה ובמלח לקתה. אמר לה תני מעט מלח לאורחים הללו, אמרה לו אף המנהג הרע הזה אתה בא להנהיג במקום הזה".

במילים פשוטות, אשת לוט הייתה המשפיעה לרעה על לוט בעלה, היא החוטאת והמחטיאה. כמובן שלוט עצמו לא היה 'טלית שכולה תכלת', אך מי שהסית אותו זו הייתה אשתו, לכן כל הזמן היא מוזכרת לא בשמה שלה, אלא במעמדה המשפיע עליו ביותר כאשת לוט.

יש כמובן להביא את הדעות הרבות, הטוענות שלמעשה היא פקפקה בדברי המלאכים, שהולכים להפוך את העיר, והשפעתה על בנותיה ועל לוט עצמו הייתה רבה. כך למשל מסביר הרד"ק –

"ותבט אשתו מאחריו - אשתו שהיתה מאחרי לוט הביטה אחריה כי היתה קטנת אמונה והביטה אם נהפכה העיר ואם לא ואף על פי ששמעה אזהרת המלאך ללוט...".

הערה נחמדה כתב לנו רבי חיים פלטיאל, מגדולי פרשני המקרא לפני כשבע-מאות שנה. הוא מסביר מדוע כל סדום נענשו במלח, כפי שנאמר "גופרית ומלח כל ארצה", וזה לשונו –

" תימה למה אנשי סדום לקו במלח?, לפי שאמר מבול של מים אינו מביא שכך נשבע אמר הקב"ה, מבול של מלח אני מביא, מבול בגימ' מלח (מלח=78מבול=78)".

למדנו אם כן מוסר גדול מגדולי ישראל שהזכרנו על ה'מבט לאחור' של אשת לוט. על זאת הדרך, נסיים גם אנו בתפילה שכולנו נהיה תמיד עם המבט קדימה, נבטח ונאמין בקב"ה גם בשעות החשוכות של הלילה (כמאמר השיר...) בבחינת "ואמונתך בלילות" ונתפלל לשובם של חיילי צה"ל במלחמה נגד צוררנו ולשובם של כל החטופים במהרה בריאים ושלמים, ושהקב"ה ינחה בעצה טובה ובמבט קדימה ולמרחקים את מנהיגינו לניצחון על שונאינו, אכי"ר!

שבת שלום לכל בית ישראל!