סוכתו של אברהם אבינו – לחג הסוכות תשפד

בשעת כתיבת שורות אלו אני עדיין מתקשה לעכל את מה שקרה בתל אביב ביום הכיפורים. מאז מוצאי היום הקדוש, כשנחשפתי לתמונות הקשות שבהם יהודים פוגעים ביהודים אחרים בעיצומו של יום, תוך שימוש במילים מבזות ונוראיות, באלימות פיזית ובזריקת מחזורי תפילה, אין לי מנוח!

אני מתהלך בעצב נוראי, היאך יכול להיות שיהודים מתנהגים כך לאחיהם בעצם יום הקדוש?! וברור שאין קשר למחאה כזו או אחרת או ל'סיפורי' המחיצות וההפרדות, כי אותם אנשים מוסתים הפריעו לתפילות ים הכיפורים גם במקומות אחרים ברחבי העיר, גם כשלא היו שם מחיצות. אמנם מדובר בחלק קטן מעמנו, שלצערנו ולבושתנו התנתק מכל דבר שקשור ומריח יהדות, ויותר מכך מפריע לו שיש יהודים שאינם מתנהלים בכל ימות השנה בדיוק לפי הוראות התורה ובכל אופן באים ביום כיפור להביע את החלק הפנימי היהודי שבהם ורבים מהם גם צמים.

אין ספק שהכישלון כאן הוא חינוכי, כיצד אפשר להוציא אנשים עם כזאת שנאה  לדת ולמסורת? אינני מקבל את הטענה שזאת תגובה של חשש ופחד מהתבהלה השקרית שיוצרים בין השאר אמצעי התקשורת, כאילו הולכת להיות פה מדינה כאיראן. אין זה מסביר ואין זה מצדיק התנהגות כזו, שברור לכולנו שאם זה היה קורה בחו"ל אצל גוים, היינו טוענים בצדק שזו אנטישמיות. התנהגות זו היא תוצאה של חינוך מנותק מיהדות ומסורת, היוצר בורות מהי יהדות ומהי דרכה של תורה.

כיליד תל אביב, שרוב שנותיי הצעירות חייתי בה, אני זוכר תמונות אחרות. גדלתי בשיכון "הפועל המזרחי" [שלימים זאת הייתה מפד"ל, כך בנו את השכונות לפי מפלגות – נשמע מוזר לבן זמננו…], ובתקופת הימים-הנוראים וחג הסוכות, מאות רבות מתושבי השכונה הסמוכה שהיו שייכים לתנועת מפ"ם ["מפלגת פועלים מאוחדת" המקבילה למפלגת העבודה ומר"ץ דהיום] הגיעו לבתי הכנסת אצלנו, אם זה לשמוע קול שופר, הזכרת נשמות, כל נדרי ונעילה, או לבקר בסוכותינו. אווירת אחדות נפלאה היתה בתל אביב והיה מקום לכולם.

אני מתפלל לבורא עולם שישרה רוח חדשה בעמנו ושאותם פורעים יפיקו את הלקח ויחזרו בתשובה ויבינו שטעו במעשה הנורא שלהם ומוסיף על תפילתי שנשכיל ליצור אווירה נעימה ולא 'מפחידה' בציבוריות הישראלית ונבדוק איך קרה שפחד עולם-היהדות נפל על חלק מהם.

חג הסוכות זו הזדמנות נהדרת לייצר את אווירת האחדות, כפי שחז"ל דורשים על הפסוק בויקרא (כ"ג, מ"ב), שלפי דעת חכמים אדם יוצא בסוכתו של חברו ביום הראשון ולא יוצא בלולבו של חברו, בניגוד לדעת רבי אליעזר שגם בסוכת חברו לא יוצא. חכמים דורשים את הפסוק –

"בַּסֻּכֹּ֥ת תֵּשְׁב֖וּ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים כָּל־הָֽאֶזְרָח֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יֵשְׁב֖וּ בַּסֻּכֹּֽת".

ולומדים מכאן בגמרא (סוכה כ"ז:) –

"מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת".

כלומר, יכול כל אדם להשתמש ולברך בסוכת חברו.

מסופר על הגאון רבי אליהו מווילנא, שישב בסוכתו יחד עם אורחים רבים שבאו לסוכתו, וכדרכו הגאון היה נוהג לשאול שאלה מאתגרת לאורחיו, כדי שיתפתח שיח של תורה. הפעם השאלה שלו הייתה – מנין לנו שאברהם אבינו קיים מצוות סוכה?

שאלתו נבעה ממאמר חז"ל המופיע בכמה מקומות בש"ס, שאברהם קיים את כל התורה כולה.

לאחר שאף אחד מאורחיו לא הצליח לענות על שאלתו, אמר להם הגר"א שלומדים זאת מהפסוק בבראשית (חיי שרה, כ"ד, א') –

"וְאַבְרָהָ֣ם זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַֽיקֹוָ֛ק בֵּרַ֥ךְ אֶת־אַבְרָהָ֖ם בַּכֹּֽל"

אמר להם הגר"א, שהמילה 'בַּכֹּֽל ' הכוונה לסוכה. היות והאורחים היו תמהים על מה מדבר הגאון ומה הקשר בין המילה 'בכל' לסוכות, ביאר הגאון בחיוך קל על פניו ואמר, ש ב.כ.ל זה ראשי תיבות של:

"בסוכות תשבו שבעת ימים.

כל האזרח בישראל ישבו בסוכות.

למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל".

מדוע בחר הגאון את הפסוק הזה אותו אנו קוראים ביום הראשון של סוכות כדי לבטא את האמונה והידיעה שאברהם קיים את מצוות סוכה?

נלע"ד, שאין זה רק חידוד ורמז סתמי, אלא הגאון רצה להדגיש, שמצוות סוכה מבטאת את היחד של עם ישראל. אין כמו סוכה שיוצרת ומשדרת מסר מאוד חשוב של אחדות ישראל. מהפסוק השני שפותח באות כ' לומדים, שראויים כל ישראל ליישב בסוכה אחת. הסוכה היא מקום שוויוני, משום שחובה על כל אחד לצאת מ'אזור הנוחות' שלו ומביתו הפרטי, ששם גם יכול לבוא לידי ביטוי עושרו ומעמדו, ולשבת בסוכה שיכולה להכיל אנשים עם צורת חיים אחרת מכל שדרות עם-ישראל.

ומיד עולה בזיכרוני הסוכה שהייתה לנו בתל אביב, שהייתה משותפת עם השכנים, וכל אחד טעם ממטעמיו של שכנו ושרנו זמירות יחד בסגנונות השונים, והייתה אווירת חג של אחדות נפלאה.

ניתן להוסיף, ש"כל האזרח בישראל" מבטא את מהות חייו של אברהם אבינו, שלימד סנגוריה על כל אזרח ועל כל אדם באשר הוא אדם ללא יוצא מן הכלל,  ואפילו על אנשי סדום, כפי שאמרנו בתפילה בערב יום הכפורים, ש"אנו מתירין להתפלל עם העבריינים", הרי בסוכה יושבים כל האזרחים בישראל – גם אלו שלא הקפידו על קלה כבחמורה ולא כל כך מקיימים יושר אנושי ראוי.

גם את המשך הפסוק "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" נראה לעניות דעתי לפרש באופן אלגורי, שזה גם עולה על הגויים, שעליהם לדעת שהקב"ה הושיב את בני ישראל ושמר עליהם, בין אם מפרשים שהסוכות היו 'ענני כבוד' או 'סוכות ממש', והקב"ה הצילם על ידי כך.  אברהם אבינו כידוע היה מגייר את האנשים ובין השאר כנראה הצליח לגייר אנשים גם בגלל שלימד אותם על כך שיש השגחה האלוקית מיוחדת על עם-ישראל, וזה גם מסמל את סוכתו של אברהם אבינו – אהבה, אחדות וקידוש ה' לעיני הגויים.

במסכת סוכה מתוארת תקרית בקשר לניסוך המים –

"ולמנסך אומר לו הגבה ידך, שפעם אחת נסך אחד על גבי רגליו ורגמהו כל העם באתרוגיהן".

היינו, שפעם אחת, אחד שלא נאמר מי הוא, נסך באופן הפגנתי לא על גבי המזבח, אלא שפך על רגליו בהתאם לתיאוריה של הצדוקים שלא לקבל את התורה שבע"פ. לפי המתואר בהרחבה בספרו של יוספוס פלביוס, אנו מקבלים תמונה נוספת על שהתרחש שם –

"בימים ההם קשרו היהודים על ינאי המלך [שנטה להצטרף לכת הצדוקים] קשר ובחג הסוכות בעלות המלך [בתפקידו ככהן גדול] על מזבח הפנימי להקריב עולת החג השליכו עליו רבים מבני העם את האתרוגים אשר בידם, ויחרפוהו ויתנו עליו בקולם: 'צא, צא בן חללה! לא לך לגשת אל מזבח השם…' ויקצוף המלך מאד וחמתו בערה בו ויט ידו מעל המזבח ויקרא: 'חרב, חרב על פרושים!' וישלפו גדודיו שומרי ראשו את חרבותיהם ויהרגו בעם כששת אלפים איש מעדת הפרושים, ויצו המלך לנגוח חומת עץ בבית ד' להבדיל בין חצר העם לבין חצר הכוהנים הפנימי לבל יוסיפו עוד המורדים להרגיזו בבואו לעבוד את עבודת הקודש. גם שכר לו אנשי צבא להיות תמיד סביב לו ולשמרו בכל אשר ילך" (קדמוניות היהודים יג).

קשה לתאר – ששת אלפים הרוגים בתוך המקדש! טראומה לאומית של מחלוקת מתמשכת בין הפרושים שמאמינים במסורת חז"ל לבין הצדוקים. מצב נפיץ זה הביא לפיצוץ אדיר ולמלחמת אחים קשה, שנמשכה שש שנים ובסיומה מנו חמישים אלף הרוגים יהודים!! וכל זה בגלל זלזול ופגיעה ברגשות העם, שהאמין והיה מושרש במנהגים, בהלכות ובמשמעות הרבה שיש לכל מעשה [עיין גם גמרא ברכות מח].

מאבק זה, שהפך את ניסוך המים לשפך דמים נורא נפסק רק כשהאויב חדר ארצה והכל נחרב. קשה להפיק לקחים מאירוע כה רחוק זה, אבל ודאי אנו חייבים ללמוד ולהבין, ששנאה כבושה ומחלוקת לא פתורה עלולה להתפרץ באחת ולהביא לאסון לאומי.

אין ספק, שבימינו יש הרוצים לגרור אותנו למלחמת אחים, אך חשוב שבימי חג הסוכות 'זמן שמחתנו' נזכור את עברנו ונפיק לקח של אהבת חינם ואהבת האחר גם אם איננו בדרכנו, ובכך נזכה כולנו לשוב ולנסך מים על גבי המזבח בבית המקדש השלישי שיבנה בב"א!

חג שמח לכל בית הישיבה!