פרשת בחוקותי - וברית אבות לבנים תזכור

מאמרנו השבוע יעסוק בפסוק אחד ומיוחד של הבטחה אלוקית, המתממשת בימינו אלו והוא נטוע בתוך התוכחה.

שני פרקים מרכיבים את פרשת בחוקתי. פרק כ"ו הוא פרק התוכחה וההבטחה אם נשמור את מצוות ה'. הפרק שלאחריו עוסק בדיני ערכין [ראה מאמרנו 'הנחמה שבתוך התוכחה' על החיבור בין שני הפרקים].

הפסוק אותו אנו רוצים לבאר וללמוד הוא פסוק מ"ב –

"וְזָכַרְתִּ֖י אֶת־בְּרִיתִ֣י יַעֲק֑וֹב וְאַף֩ אֶת־בְּרִיתִ֨י יִצְחָ֜ק וְאַ֨ף אֶת־בְּרִיתִ֧י אַבְרָהָ֛ם אֶזְכֹּ֖ר וְהָאָ֥רֶץ אֶזְכֹּֽר".

לפלא הוא, ששלשה פסוקים אחריו, בפסוק מ"ה, מוצאים אנו כמעט את אותה הבטחה – רק בלשון של 'ברית ראשונים' ולא 'ברית האבות' –

"וְזָכַרְתִּ֥י לָהֶ֖ם בְּרִ֣ית רִאשֹׁנִ֑ים אֲשֶׁ֣ר הוֹצֵֽאתִי־אֹתָם֩ מֵאֶ֨רֶץ מִצְרַ֜יִם לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֗ם לִהְי֥וֹת לָהֶ֛ם לֵאלֹהִ֖ים אֲנִ֥י יְקֹוָֽק".

לפני שנבאר את הפסוק הראשון, נענה רק על השאלה, האם זו אותה הבטחה, ואם כן, מדוע חזרה התורה מיד שוב על אותה הבטחה? ואכן, רש"י על פי המדרשים מפרש 'ברית ראשונים' – "של שבטים".

ביתר הרחבה מפרש הרש"ר הירש, שברית הראשונים אינה ברית האבות הנזכרת קודם, אלא הייתה נחוצה הבטחה נוספת לצאצאי האבות  –

"…זו ברית שבטים; זו הברית שנתחדשה עם צאצאי האבות. גם אלה היו זקוקים לצירוף בכור המצרף של מצרים, ואף – על – פי – כן מצאתי אותם ראויים לגאולה ועשיתי אותם אות אלוהי בהיסטוריה לעיני הגויים, והייתי להם אל מנהיג ומדריך" (ויקרא כ"ו, מ"ה).

נתמקד במושג 'ברית אבות'. ראשית נשים דגש על משמעותה של המילה 'ברית' המוכרת לנו. האם זכות אבות וברית אבות הם אותו דבר?

מסתבר שלא!! זכות אבות זה כמו כרטיס אשראי שניתן להשתמש בו כל זמן שנשאר בו כסף. אם נעשה בו שימוש מעל המותר, לא תישאר לנו זכות ב'חשבון'. ואכן, תוס' במסכת שבת (נ"ה.) על דברי שמואל בגמרא, ש"תמה זכות אבות", אומר רבנו תם –

".. דזכות אבות תמה אבל ברית אבות לא תמה דהא כתיב [בפרשתנו] (ויקרא כו) 'וזכרתי את בריתי יעקוב' אף לאחר גלות ואנן אין אנו מזכירין זכות אבות אלא הברית …".

לדעת שמואל, אנו נשענים היום רק על הברית שכרת הקב"ה עם האבות ולא על הזכויות, משום שניצלנו את כל הזכויות שהיו לנו.

מו"ר הגאון הרב חיים-יעקב גולדוויכט זצ"ל, ראש ישיבת 'כרם ביבנה' מביא בשם רבו הגרי"ז הלוי, שלפי האמור לעיל זו הכוונה בהגדה של פסח ל'והיא שעמדה לאבותינו' – ברית האבות אינה בטלה לאורך ההיסטוריה ולא רק ליוצאי מצרים, ולכן 'והיא שעמדה' מחובר למה שנאמר לעיל "ברוך שומר הבטחתו לישראל", כפי שנאמר לאברהם אבינו בברית בן הבתרים ואין לפרש רק לגלות מצרים אלא ברית נצחית.

לפי"ז מסביר מו"ר, מדוע במחלוקת אם לומר 'אהבת עולם אהבתנו' בשחרית או 'אהבה רבה', כפי שנחלקו בגמרא (ברכות י"א:) ת"ק וחכמים. ת"ק אומר 'אהבת עולם' ואילו חכמים אומרים 'אהבה רבה'. ההבדל הוא, ש'אהבת עולם' זו אהבה ללא תנאי, גם כשלא זכאים, אבל היא פחותה מ'אהבה רבה' שהיא אהבה גדולה אבל רק כשזכאים לה. ולכן התוס' שם פוסק, שביום אומרים 'אהבה רבה' ובערב אומרים 'אהבת עולם', משום שבוקר מסמל הארת פנים וגאולה והערב מדבר על הגלות, שלמרות שאין אהבה רבה אבל יש ברית אהבת עולם.

לאחר לימוד ובירור המילה 'ברית', החוזרת שלש פעמים בפסוקנו, יש לנו להתבונן ולהעמיק בפסוק זה, שגורר אחריו מספר שאלות בסיסיות.

1. מדוע מופיע המילה 'יעקוב' בכתיב מלא בתוספת וא"ו?

2. מדוע האבות מוזכרים הפוך מסדר חייהם – הסבא אברהם אבינו מוזכר בסוף ואילו יעקב הנכד מופיע ראשון?

3. מדוע לא נזכר ביצחק זכירה וזכרתי כפי שנאמר בשני האבות האחרים?

מדרש אגדה עונה על שלוש השאלות הללו. על השאלה הראשונה עונה:

"… יעקוב מלא, כדאי הוא יעקב שיתלה להם זכותו".

על השאלה השנייה אומר המדרש –

"ולמה פתח ביעקב? לפי שהיה לו צער גידול בנים, ולפי שישראל נקראים בשם יעקב הנקרא ישראל".

לשאלה השלישית אומר המדרש –

"..ביצחק לא נאמר זכירה, לפי שאפרו של יצחק נזכר לפני הקדוש ברוך הוא תמיד, ואין צריך לומר זכירה, שכבר זכור ועומד".

רש"י עונה על השאלה הראשונה ששאלנו – מדוע נכתב כאן 'יעקוב' בכתיב מלא וזה לשונו –

"בחמשה מקומות נכתב מלא, ואליהו חסר בחמשה מקומות, יעקב נטל אות משמו של אליהו ערבון שיבוא ויבשר גאולת בניו".

לדעת רש"י, יש כאן אמירה ערכית שמסמנת את גאולת ישראל, משום שהאות וא"ו נלקחה מאליהו שנכתב 'אליה' בלי וא"ו. שואל על כך רבי שבתי בס בספרו המפורסם 'שפתי חכמים' – אם כדי לבשר את הגאולה, מדוע מופיע חמש פעמים בתנ"ך יעקוב בכתיב מלא, היה מספיק פעם אחת? ועל כך עונה –

"ושמא היה זה כאלו נשבע בחמשה חומשי תורה כמו שנכתב ישראל חמש פעמים בפסוק אחד כנגד חמשה חומשי תורה".

ולשאלה השנייה מדוע יעקב מופיע ראשונה ולא אברהם? עונה רש"י –

"למה נמנו אבות אחורנית?, לומר כדאי הוא יעקב הקטן לכך, ואם אינו כדאי הרי יצחק עמו, ואם אינו כדאי, הרי אברהם עמו, שהוא כדאי".

לדעת רש"י, הפסוק הולך מן הקל אל הכבד, מבעל הזכויות הקטנות יותר לאבי האומה אברהם.

גדול פרשני ה'שולחן ערוך', רבי דוד הלוי סגל (1586-1667) הידוע בפירושו הט"ז [טורי זהב] בספרו 'דברי דוד' על פירוש רש"י מבאר, מדוע רש"י בחר להסביר את הטעם שלא נאמר זכירה אצל יצחק כמו שנאמר אצל אברהם ויעקב וזאת משום שאילולא פירוש רש"י, שבזכות כל אחד מהאבות בנפרד הקב"ה זוכר את עם ישראל, היה אפשר לומר שדווקא בצירוף שלשת האבות יחד הקב"ה זוכר את עם ישראל ולכן כתב בתחילה זכירה אצל יעקב וזכירה אצל אברהם בסוף, לומר שבזכות שלשת האבות יחד הקב"ה 'זוכר חסדי אבות', אבל לאחר פירושו של רש"י לעיל שבזכות כל אחד מהאבות בפני עצמו מתקיימת הזכירה, לכן רש"י כותב בעקבות חז"ל –

"ולמה לא נאמרה זכירה ביצחק? אלא אפרו של יצחק נראה לפני צבור ומונח על המזבח".

אבן עזרא מביא את דעת רבי סעדיה גאון, שהסיבה שיעקב מופיע בתחילה, משום שהוא היחידי מבין האבות שכל חייו היו בברית –

"ויאמר הגאון, כי טעם להזכיר בתחילה יעקב, בעבור היות שנותיו כולם בברית".

החזקוני מביא טעם נוסף מדוע יעקב נזכר בהתחלה – "והזכיר יעקב קודם שהייתה מיטתו שלימה  בלא פסלות …".

בעלי התוס' הכתובים בפירוש 'הדר זקנים' מביאים תירוצים נוספים על שתי השאלות ששאלנו לעיל –

"…ונראה לכך יש מאלי-ה[אליהו הנביא חסר וא"ו] חמישה חסרים ומיעקב חמישה  מלאים רמז כי לסוף ה' אלפים יבשר אותם אליהו וכן כתב אשר יקרא אתכם באחרית הימים חמישה  ימים של הקדוש ברוך הוא שהם חמשת אלפים"….ואין לתמוה למה מנאם להפך!? שכן דרך זוכרי זכרונות אומרין זוכר אני את פלוני ואביו וזקנו..".

הריב"א שואל –

"…מה תועלת יש בזכירה זו ?הרי כתוב אחריה קללה 'והארץ תעזב מהם'!!!? והשיב שיש כאן רמז לשני חורבנות: 'וזכרתי..' זה בנין בית שני שהוא נחמה לבניין בית ראשון שהזכיר כבר 'והארץ תעזב מהם..'  הוא חורבן בית שני. כך מצאתי".

הסבר נוסף לכך ש'יעקוב' כתוב בכתיב מלא, נותן לנו רבי מנחם בן בנימין רקאנטי (1250-1310) בן העיירה רקאנטי שבאיטליה:

"נכתב יעקוב מלא בוא"ו, רמז כי בגאולה יתמלא יעקב מו' קצוות[של העולם ] ויקבל תוספת ברכה מה שלא קבל בזמן הגלות".

רבי אפרים מלונטישץ בספרו 'כלי יקר' מביא גם הוא טעם נוסף, מדוע סדר האבות מופיע הפוך מסדר תולדותם ומסביר, שמתחילים דווקא מאחרון האבות ואם חלילה זכותו של יעקב לא תספיק, נלך למי שקדם לו והוא השורש שלו אביו יצחק אבינו. ואם גם זכות זו לא תספיק, נלך לאבי האבות אברהם. ה'כלי יקר' משתמש במשל נחמד להבנת העניין ונראה את לשונו –

"מה שהזכיר האבות למפרע לפי שבכל דור ודור אוכלין ישראל מן זכות האבות על כן הזכירם למפרע בדרך לא זו אף זו, דרך משל מי שיש לו שלושה כיסים [ארנקים] של מעות בכל אחד מאה זהובים ומתחיל לפזר מן כיס אחד בחודש ניסן, ומן השני בחודש אייר, ומן השלישי בסיון, פשיטא שימצא תמיד בכיס המאוחר יותר מבכיס המוקדם שכבר פיזר ממנו ימים רבים, על כן אמר לא זו זכות יעקב המאוחר פשיטא שעדיין לא נאכל כל זכותו כי קרוב הוא, אלא אף בריתי יצחק שקדם ליעקב וזה ימים רבים לישראל שאוכלין מזכותו כי גם זרעו מיד ותיכף התחילו לאכול מזכותו סלקא דעתך אמינא שכבר נאכל תלמוד לומר ואף את בריתי יצחק, ולא זו יצחק אלא אפילו ברית אברהם שהוא ישן נושן מאד סלקא דעתך אמינא שכבר נאכל קא משמע לן ואף את בריתי אברהם שזכותו שמור לכל דור ודור".

וכן באותה דרך כתב ה'אור החיים' הקדוש –

"פירוש אם תספיק זכות יעקב מה טוב ואם לאו אוסיף מה שלמעלה ממנה שהיא ברית יצחק ואם לא תספיק אצרף מה שלפניו ברית אברהם".

לסיום הבנת הפסוק המיוחד הזה, הנמצא במרכז עיונינו ובאמצע פסוקי פרשת התוכחה, שואל הרמב"ן שאלה נוספת וחשובה להבנת הפסוק – מדוע התורה מוסיפה את זכירת הארץ 'והארץ אזכור' נוסף על זכירת האבות? וזה לשונו:

"ולמה הוא מזכיר זכות הארץ עמהם?…אמר רבי שמעון בן לקיש משל לאדון שהיו לו שלש בנות ושפחה אחת מגדלתן, כל זמן שהאדון שואל בשלום בנותיו היה אומר שאלו לי בשלום מגדלתן". למדנו שכל גדולתם של האבות יכלה להתפתח אך ורק בארץ ישראל .

טעם נוסף להזכרת הארץ, מביא האור החיים הקדוש, משום יציאתם לגלות של עם ישראל –

"…גם תהיה להם זכירת הרחמים כשישתתף עמהם זיכרון הארץ, וזולת הגלותם בארץ העמים[=בלי הגלות ] אין צורך לזיכרון הארץ לזוכרה עמה והוא אומרו וזכרתי וגו' והארץ אזכור".

הרש"ר הירש מדייק בלשון הכתוב, שלא נאמר 'בריתי עם' או 'בריתי את', אלא 'בריתי יעקב', 'בריתי יצחק' וכו' – ולכן כדרכו מאיר את עינינו למשמעות הדבר:

"נראה ברור, שאין זו ברית עם יעקב  אלא "יעקב", "יצחק", "אברהם" הם תמורות ל"בריתי": יש ברית ה' הקרויה "יעקב", יש הקרויה "יצחק", ויש הקרויה "אברהם". וכעין זה: "הנני נתן לו את – בריתי שלום" (במדבר כה, יב וראה פי' שם); ברית ה' הנתונה לפינחס היא "שלום". כי הברית היא הבטחה מוחלטת של ה' (ראה פי' בראשית ו, יח), ואותה ברית קרויה "שלום" כך הקים ה' בריתות להתפתחות הייעוד ההיסטורי היהודי: ברית הקרויה יעקב, ברית הקרויה יצחק, ברית הקרויה אברהם. קרוב היה ה' לכל שלושתם, לאברהם, ליצחק וליעקב; גורל שלושתם נתמך בידי ה' … ואף – על – פי – כן היה לכל אחד מהם מעמד מיוחד בעולם"…. אברהם ..אף – על – פי שעמד לבדו מול כל באי עולם …לא קינאו בו ולא שטמוהו; ולא עוד, אלא הוא נכבד בעיניהם כנשיא אלוהים. יצחק  בהיותו מבודד בדרכו עם ה' קינאוהו על הברכה שזכה בה מידי ה', וכך נאלץ להסתגר עם עצמו ועם ביתו. עם יעקב …כל חייו היו שרשרת של ניסיונות ופורענויות, ורק לעיתים רחוקות זכה ליישב בשלווה. אף – על – פי – כן כל שלושתם הם אבות עמנו, כל שלושתם נושאי ברית ה'," …כל אחד משלושתם קרוי כאן ברית; וכך הובטח לעם שהם אבותיו: גם גורלו יתחלף כגורל אבותיו; אך בכל חליפות גורלו יהיה נתון להשגחתו ולהנהגתו של ה'. כאברהם, כיצחק וכיעקב ילך ישראל בקרב העמים; תמיד יהיה נאמן לברית ה' – בגורל אברהם, בגורל יצחק ובגורל יעקב".

הרב הירש במסה ארוכה מתאר את מציאות הגלות בעם ישראל, כמימוש שלוש התכונות המאפיינות את האבות וזיכרון הקב"ה שנאמר כאן היא נבואת הגלות לתהליך עד גאולתם עד 'והארץ אזכור' [כדאי לעיין בדבריו המאלפים על פסוקנו ומשום אריכותם אני משאיר זאת לקורא המתעניין].

בסופו של תהליך הגלות כותב הרש"ר הירש –

"כך יתגברו על קנאת העמים, על חסדם ועל דוגמתם, ולא תזוח דעתם גם בעת אושרם. הם יעברו על כל המכשולים שנכשלו בהם בשבתם על אדמתם, ורק אז – והארץ אזכור …ואחזיר אותם אל הארץ, למען יקיימו את ייעודם כעם התורה על אדמת התורה. נמצאת אומר: ברית יעקב, ברית יצחק, ברית אברהם הם שלושת השלבים של מילוי תפקידם בגלות; כשיעברו את שלושת השלבים האלה – כבר נתכפר חטאם, ובאותה שעה כבר יהיו בשלים לשוב לעד אל ארץ עצמאותם".

מה שלא זכה הרש"ר הירש, אנו זוכים בדורנו לראות בשוב ה' ציון ובמימוש זכירת האבות והארץ. זכינו בשבוע שעבר לחוג 72 שנה של עצמאותנו ובע"ה בשבוע הבא נחגוג את שחרור ירושלים ואת הניסים הגדולים שעשה עמנו הקב"ה במלחמת ששת הימים. אשרינו!

שבת שלום לכל בית הישיבה .