פרשת בחוקתי - הכל על שלום וביטחון ועל ההגנה הטובה ביותר שהיא ההתקפה

אחת הסיסמאות המפורסמות, שמלווה את צה"ל כמעט מראשית הקמתו, היא ש"ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה". הנחת יסוד זו במחשבת הביטחון של מדינת ישראל במהלך השנים הייתה, שמדינת ישראל הקטנה חייבת להעביר את המלחמה לשטח האויב ועל כן אין לה לעסוק בהתמגנות, אלא לנסות כמה שיותר מהר לעבור מהגנה להתקפה, אם חס וחלילה תותקף. לא ידוע מי חתום על משפט זה ומי הגה את הסיסמא הזו, אבל כלל זה הוא נחלת כל מפקדי צה"ל וכל האחראים על בטחונה של מדינת ישראל.

ונדמה, שאפשר לתת לרמב"ן את הקרדיט ואת "זכויות היוצרים" לרעיון ולמחשבה  ש'ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה', זאת מתוך מה שכתב בפרשתנו.

הפרשה פותחת בהבטחה ברורה וחד-משמעית של הקב"ה, שהדרך להגיע  לשלום עם בטחון הוא שמירת התורה ומצוותיה.

"אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ וְאֶת־מִצְוֹתַ֣י תִּשְׁמְר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אתָֽם וְנָתַתִּ֥י גִשְׁמֵיכֶ֖ם בְּעִתָּ֑ם וְנָתְנָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ יְבוּלָ֔הּ וְעֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה יִתֵּ֥ן פִּרְיֽוֹ וְהִשִּׂ֨יג לָכֶ֥ם דַּ֙יִשׁ֙ אֶת־בָּצִ֔יר וּבָצִ֖יר יַשִּׂ֣יג אֶת־זָ֑רַע ואֲכַלְתֶּ֤ם לַחְמְכֶם֙ לָשֹׂ֔בַע וִֽישַׁבְתֶּ֥ם לָבֶ֖טַח בְּאַרְצְכֶֽם וְנָתַתִּ֤י שָׁלוֹם֙ בָּאָ֔רֶץ וּשְׁכַבְתֶּ֖ם וְאֵ֣ין מַחֲרִ֑יד וְהִשְׁבַּתִּ֞י חַיָּ֤ה רָעָה֙ מִן־הָאָ֔רֶץ וְחֶ֖רֶב לֹא־תַעֲבֹ֥ר בְּאַרְצְכֶֽם".

שואל רבי חיים בן עטר בספרו "אור החיים" – "צריך לדעת למה הוצרך לומר זה (='ונתתי שלום בארץ'), אחר שכבר אמר 'וישבתם לבטח'?". כוונת שאלתו, שהרי אם נזכה לשבת בטח בארצנו, הרי זה בדיוק משמעותו של השלום אז מדוע צריך להבטיח בנפרד את נתינת השלום? לכאורה זו הבטחה מיותרת!!

הרמב"ן עונה שלוש תשובות על שאלה זו ונתמקד בשתיים מתשובותיו.  הראשונה – השלום שעליה מדברת התורה זה שלום בתוך עם-ישראל ולא שלום עם האויבים, שהרי אמנם שלום עם האויבים כלול כבר בהבטחה 'וישבתם לבטח' וכך דבריו – "ונתתי שלום בארץ – שיהיה שלום ביניכם ולא תלחמו איש באחיו".   הרמב"ן מבין, שעם אויבים השאיפה הכי ריאלית היא בטחון ('לבטח'), אך שלום ואהבה ואחווה יש לשאוף לעשות עם האחים שלנו. עם האויבים די לנו בביטחון שלא תהיה מלחמה, לשאוף לאהבה עם האויבים זה חלום אוטופי ולא ריאלי.ולכן לדעת הרמב"ן, ההבטחה הראשונה "וישבתם  לבטח" היא מפני האויבים מבחוץ וברכת השלום "ונתתי שלום" זה השלום הפנימי בינינו.

הסבר שני –  אומר הרמב"ן  ".. השלום הוא שישבית חיה רעה מן הארץ. וחרב לא תעבור בארצכם כלל, אבל אתם תרדפו את אויביכם לצאת אליהם למלחמה וינוסו". ברכת השלום בהסברו השני של הרמב"ן היא, שאפשר שתהיה מלחמה וגם ננצח בה ונשב לבטח לאחריה, אולם זוהי הבטחה ברמה נמוכה מההבטחה השנייה ונתתי שלום בארץ. ברכת השלום, משמעותה שאם יכפו עלינו מלחמה הרי זו תתנהל בשטח האויב וכלל הצבור לא ירגיש שהוא נתון במלחמה כי זו תועבר לשטח האויב.

רעיון זה טמון במשפט שבו פתחנו את מאמרנו "ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה". נמצאנו למדים לדעת הרמב"ן, שהתורה מבטיחה שתי הבטחות – האחת האידיאלית וזה ונתתי שלום בארץ וכוונתה כאמור שנצליח להפוך כל מלחמה להתקפה על האויב, כך שאנחנו נרדוף אחריהם. ההבטחה השנייה היא, שאם חלילה לא יתאפשר לנו להעביר את החזית לשטח האויב, גם אז ננצח, אבל זה יהיה כשהמלחמה תתרחש בתוך שטחה של ארץ ישראל.

אין ספק, שהברכה הטמונה בשלום איננה רק מניעת מלחמה, או הדיפתה לשטח האויב, אלא שכאשר אין שלום, אזי גם כאשר המצב הכלכלי מצוין, הרי כאילו שאין לך כלום, כפי שאומר לנו המדרש שרש"י מביא אותו בהרחבה מסוימת:

"ונתתי שלום – שמא תאמרו הרי מאכל והרי משתה, אם אין שלום אין כלום, תלמוד לומר אחר כל זאת 'ונתתי שלום בארץ' – מכאן שהשלום שקול כנגד הכל. וכן הוא אומר 'עושה שלום ובורא את הכל'…".

בעל ה'אור החיים' הקדוש השיב בתשובתו הראשונה בדומה לדעת הרמב"ן, אולם הוא מעיר, שהרי השלום בתוכנו הוא דבר שתלוי רק בנו ולכן הוסיף משפט אחד – "…ואולי שיכוון על עם בני-ישראל עצמם שלא יהיה להם פירוד הלבבות שיטע ה' ביניהם שלום וריעות ברכת השלום". אמנם זה תלוי בנו אבל ברכת השלום שהבטיח הבורא שישלח ממרום רוח טובה ונכונה, היא שתצמיח אהבה אחווה שלום ורעות.

ברם, מיוחדים הם דבריו של רבי חיים בן עטר בתשובתו השנייה, המלמדנו שהשלום שהקב"ה ירעיף עלינו ממרום, לא רק עם ישראל יהנה ממנו, אלא גם אומות העולם וזה רצונו של הקב"ה שהברכה על עם ישראל תביא ברכה ושלום לכל העולם, וזה לשונו:

"אפשר שיכוון על כללות העולם, ותדע שכשמדבר על ארץ ישראל מזכירה בכינוי כאומרו בסמוך 'בארצכם', וכאן אמר 'בארץ', שמבטיחם כי יהיה שלום בכל העולם, ותמצא שחפץ ה' בדבר, וצא ולמד מפרי החג ע' כנגד ע' אומות, ומאמרי רבותינו ז"ל (סוכה נ"ה ב) בענין זה".

הערה חשובה ביותר מעיר לנו רבי שמשון רפאל הירש ונותן לנו חומר למחשבה, שגם כשיש שלום בתוכנו, הרי האושר החברתי תלוי גם בחינוך לראיה חיובית וזה לשונו: "ונתתי שלום בארץ: האושר החברתי של השלום הפנימי, הוא תלוי ברוח שביעת הרצון, באושר הנגרם מאיש לאיש ובשמחת האדם באדם…". מילים כדורבנות באחריות שלנו לממש את ברכת השלום בתוכנו, ומוסיף בהסברו את ברכת 'וחרב לא תעבור בארצכם' – "…אל השלום החברתי יתווסף השלום המדיני: כל מאורעות המלחמה שמחוץ לארצכם – אפילו יהיו קרובים לגבולותיכם – לא יהיו נוגעים בכם." כפי שאנו חווים בימינו אנו, כאשר מתנהלות מלחמות סביבנו ואנו בחשש שחס וחלילה זה יגלוש אלינו.

חשוב לנו לומר, שבקריאה ראשונה של פסוקי הפרשה, נראה לנו שההבטחות לביטחון ושלום הוא 'חשבון מתמטי' של שכר ועונש – אם נשמור את חוקות התורה, אזי השכר יהיה שלום ובטחון וכלכלה משגשגת, ואם לא – ח"ו להיפך. רבי צבי יהודה ברלין, הידוע בכינויו הנצי"ב מוולוז'ין בספרו "העמק דבר" בתחילת פרשתנו  מעמיד  אותנו על משמעות שכר ועונש באופן כללי ודבריו הם יסוד חשוב במחשבת ישראל:

"יש לדעת, ששכר ועונש של המצות אינם כגזרת מלך שתלוי בדעתו ורצונו בכל שעה לעשות כמו שלבו חפץ, אלא כדבר הרופא המזהיר את האדם ממאכלים אלו שיזיקו, שאין הדבר תלוי ברצונו, אלא מודיע מה שנעשה בבריאת הטבע וכך המצוות והעבירות כך נוסדו מהבורא יתברך שיהא שכר ועונש תלוי בקיומן ובביטולן". הוי אומר, כאשר רופא מזהיר את החולה ממאכלים שאינם בריאים לאדם וממעשים שאינם מתאימים לגופו, אם לא ישמע להוראות הרופא אז לא הרופא יעניש אותו על כך, אלא המחלות שיבואו עליו הן תוצאה טבעית והוא הביא אותם על עצמו. כך גם השכר והעונש בעם ישראל ובאדם היהודי הפרטי, כאשר ח"ו לא שומע לקול הבורא, אזי השכר והעונש הם תוצאה טבעית של מעשיו שלו, כי כך טבע הבורא בטבע היקום.

ומבסס הנצי"ב את דבריו על מדרש רבה [תחילת פרשת ראה]:

"א"ר אלעזר: משאמר הקדוש ברוך הוא הדבר הזה בסיני, באותה שעה 'מפי עליון לא תצא הרעות והטוב' (איכה ג) אלא מאליה, הרעה באה על עושי הרעה והטובה באה על עושי הטובה".

כוונת המדרש היא, שהדברים באים על עושה דבר-ה' וחלילה למפר מצוותיו, כפי שהדברים באים על מי שנשמר להוראות הרופא ומי שעושה בניגוד להוראותיו, ומסביר הנצי"ב, שעשיית תשובה היא הריפוי ל'מחלה' כתרופה לחולה שתגאל אותו ממחלתו. והתשובה היא תרופה כפי שכתוב "ושב ורפא לו" [ישעיהו ו',י'] ולכן התשובה מוגדרת כחסד אלוקי מיוחד, שבכוחה לרפא את האדם לאחר שחטא.

ואפשר להוסיף, שכאשר אדם האוכל מאכלים שאינם מתאימים לגופו, לא יחלה תמיד מיידית וה'עונש' שהיא המחלה תשפיע עליו רק כעבור זמן ולפעמים לאחר שנים וכפי שלימדני חבר רופא, שלכבד יש 'זיכרון' ארוך והוא מזכיר לאדם את חטאיו באכילת דברים אסורים כמטוגנים וכדומה לאחר שנים רבות בשיבוש מערכות הדם וכו'. כך בעבירות שהאדם הפרטי הישראלי והאומה הישראלית חלילה עושים, לא מיד רואים את תוצאות אי ההליכה בדרכי התורה, אלא "אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו שם תהיה קבורתכם" [שבת פ"ה.] – לא 'כאן' ועכשיו אלא 'שם' ואחר כך.

הנצי"ב מוסיף, שאזהרת הרופא לבנו שונה מאזהרת הרופא לילד אחר, כי בעוד לילד אחר הרופא מסתפק באזהרה להימנע מדברים מזיקים ובאם הילד נשמע להוראותיו הרי זה שכרו ויתכן שההורים יתנו לו פרס על זהירותו, אבל כשהרופא מזהיר את בנו, הוא גם יתן לו מתנות ופרסים כאשר ישמע לו. כך יחס הקב"ה  לעם ישראל בניו – הקב"ה מעניק לנו שכר למעשינו באם שומרים.

אי אפשר לסיים את מאמרנו מבלי להתייחס לרוח היום ולשעה שמאמר זה נכתב, ביום ל"ג בעומר בו אנו מציינים את יום פטירתו וההילולה של רבי שמעון בר יוחאי, שהביא לעולם את סודות הקבלה, ולכן נביא הסבר קבלי לפסוקים של "ונתתי שלום בארץ" כפי שהביאם רבינו בחיי בן-אשר (חי בספרד ה"א ט"ו [1255-1340] למשפחת הרבנים המפורסמת אבן חלווה, זאת כדי להבדיל מבעל ספר 'חובת הלבבות', אותו כתב רבנו בחיי אבן-פקודה שחי כ250 שנה לפניו):

"ועל דרך  הקבלה: 'ונתתי שלום בארץ', יבטיח הכתוב, שייתן יסוד עולם מחובר בארץ שבבראשית, כי עם זה יתברך העולם, והוא כעניין שכתוב: (קהלת ג', י"א) 'גם את העולם נתן בלבם', כי הלב הוא הארץ, וזה מבואר, כי על כן אמר 'בארץ', בלבם, כי הכל בכל, כאשר יהיה האופן בתוך האופן, ולפי שהשפע בא אל היסוד מהנצח וההוד שהם לימודי ה' והם המשפיעים בה, על כן אמרו רז"ל (ברכות ס"ד א') 'תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם', והוכיחו זה ממה שכתוב (ישעיה נ"ד, י"ג) 'וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך…".

וכן כתב כעין זה ר' מנחם רקנטי, שהיה פוסק ומקובל באיטליה (1310-1250):

"כבר ידעת פירוש 'שלום' ו'ארץ', והרמז שיהיה השלום מחובר בארץ העליונה, וזהו הנקרא 'שלום בית', והוא השלום השקול כנגד הכל ".  

יפים הם דברי הקבלה לפסוק "שלום בארץ", שהשלום הגדול השלם הוא החיבור בין שמים וארץ, בין הלב של האדם לבין בורא עולם לראות את הגשמי והרוחני כחטיבה אחת בעולם.

נתפלל, שנזכה בימים אלו לחבר בין החלקים השונים של המציאות וכך נזכה בימינו לברכת השפע האלוקי ויתקיים בנו התפילה שאנו אומרים שלש פעמים ביום "שים שלום טובה וברכה חן וחסד ורחמים עלינו ועל כל ישראל עמך".

שבת שלום לכל בית הישיבה