פרשת לך לך - הבסיס להבטחת ארץ-ישראל לעם-ישראל

מסופר על צדיק אחד, שביקש לעלות לארץ-ישראל ועשה הסכם עם יצר הרע שרק אחד מהם יעלה לארץ ישראל. אמר אותו צדיק ליצר הרע: "אם תרצה אתה לעלות, מוכן אני להישאר פה ואתה תיסע לבדך. ואולם אם אני אעלה, עליך להישאר כאן, ואני אעלה לבד". הסכים יצר הרע להישאר בחוץ לארץ והצדיק נסע לארץ ישראל. אולם רק כשירד מן הספינה בארץ-ישראל, והנה קופץ למולו יצר הרע. תמה אותו צדיק: "הלוא הסכמת להישאר שם?!". ענה לו יצר הרע: "איני יודע על מה אתה מדבר. לא אתי סיכמת דבר, אלא עם יצר הרע של חוץ לארץ. הוא אכן נשאר שם, ואני בכלל יצר הרע של ארץ ישראל…".

יש בסיפור חסידי זה אמירה חשובה – בארץ ישראל, שהיא ארמון מלכותו של הקב"ה, הכל אחרת, אפילו יצר הרע של ארץ ישראל אינו אותו יצר הרע שיש בגלות. הכלים והדרכים להיאבק ביצר הרע שהשתמשו בגלות אינם תואמים ולא תקפים לארץ ישראל.

לפני שנים לא מעטות, בהיותי אברך בכולל של ישיבת ההסדר 'כרם ביבנה', זכינו מספר אברכים לשמוע שעור קבוע מפי הרב צבי-יהודה הכהן קוק זצ"ל בביתו בירושלים. פעם בשבוע התקבצנו מספר אברכים מצומצם וזכינו לשיעור פרטי ממש אצל הרב. מעבר ללימוד התורה ודברי המחשבה מספריו של אביו הרב אברהם יצחק הכהן  קוק זצ"ל, למדנו רבות מהנהגתו ומצידקותו המיוחדת של ר' צבי-יהודה. באחד השיעורים הגיע אורח מחו"ל ולאחר השיעור הציג את עצמו בפני הרב. הרב כבר היה בסביבות גיל התשעים והאורח הגביר את קולו וסיפר לרב שהוא נחת מניו-יורק אתמול בלילה. הרצי"ה חייך אליו ושאלו: "אמרת 'מודה אני' בבוקר?". "בוודאי!" ענה האורח מחו"ל. "חזור בבקשה מילה במילה על מה שאמרת" ביקש ממנו הרצי"ה. האורח, וגם אנחנו, קצת התפלאנו על הדבר – וכי הרב צבי-יהודה עושה לו בחינה אם יודע בע"פ את 'מודה אני'? הרי כל ילד קטן יודע זאת בע"פ? אולם, הרב ביקש ואכן זה מה שעשה האורח הצעיר. כשסיים, אמר לו הרצי"ה בחיוך רחב: "ידידי, לא אמרת כראוי. במקום לומר 'מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי…', היית צריך לומר 'שהחזרת בי נשמה', כי באת לארץ עם נשמה של גלות וקמת בארץ ישראל עם נשמה חדשה  וזו לא אותה נשמה שבאת עימה  .

לאחרונה סיפרתי סיפור זה לידידי ושכני ליישוב נריה, הרב מרדכי ציון שליט"א, והוא הראה לי שרעיון זה מובא בספר 'שיחות הרב צבי יהודה' (עמ' 30 סעיף ב' בפרק 'ארץ-ישראל') בשם רבי אברהם אזולאי (1570-1643) מחבר ספר 'חסד לאברהם', שהיה סב-סבו של החיד"א, מגדולי המקובלים אשר מקום מנוחתו בחברון. וכה כתב הרב צבי-יהודה:

"אדם מישראל שבא לארץ ישראל וישן בה, ידע שלא אותה נשמה חוזרת אליו, אלא נשמה חדשה. ארץ ישראל זה כלל ישראל, והנשמה בארץ ישראל היא כלל ישראלית".

ובהערה 65, מביא את דברי רבי אברהם אזולאי מתוך ספרו 'חסד לאברהם' (מעין שלישי, עין הארץ, נהר י"ב):

"…והאדם, אם הוא בחוץ לארץ, יש לו נפש מהאופנים ושזוכה להיכנס לארץ ישראל בא אליו נפש מיצירה חדשה ומתלבש תוך הנפש הישנה שלו ובלילה הראשונה שישן בארץ ישראל יוצאות ב' הנפשות ועולים למעלה ובחזרה אינה חוזרת כי אם החדשה בלבד".

ואביו, הרב אברהם-יצחק הכהן  קוק זצ"ל, מבאר ששינוי זה בנשמת האדם פועל עליו גם אם אינו מתכוון לכך. כמובן, כאשר הוא רוצה בזאת ומכוון לכך, הרי השפעת נשמת הכלל פועלת עליו ביתר שאת וזה לשונו:

"הנשמה הכללית של כנסת ישראל אינה שורה באיש הפרטי, כי אם בארץ ישראל, ותיכף כשבא אדם לארץ ישראל מתבטלת נשמתו הפרטית מפני האור הגדול של הנשמה הכללית הנכנסת לתוכו, ותוכן עליון זה פועל את פעולתו בין כשבא הדבר לידי רצון והכרה בין כשבעל הדבר אינו רוצה ואינו מכיר כלל את ערכו .." (אורות ישראל ז', י"ח).

בספר 'אמרי שפר' של הרב יצחק דדון (עמ' רנ"ו), מסופר על ראש ישיבת "מרכז הרב", הגאון הרב אברהם-אלקנה כהנא שפירא זצ"ל, שדיבר על כך, שניתנת לאדם נשמה ארץ-ישראלית, כשבא בפעם הראשונה לארץ ישראל, כמו שכתב בספר 'חסד לאברהם', והוסיף שיש שבאים מחו"ל שטוענים, שהרי כשהם חוזרים לאמריקה הם מפסידים את הנשמה המיוחדת שניתנה להם – והיה משיב להם הגר"א שפירא על פי חז"ל – "קבלה בידינו, שמה שנתנו לאדם כמתנה משמים, לא לוקחים זאת ממנו" .

בפרשתנו, פרשת 'לך לך', אנו מוצאים את הקב"ה מוביל את אברהם לארץ ישראל ומעניק לו הבטחה אלוקית נצחית, על כך שארץ-ישראל תהיה שייכת לעם ולזרעו אחריו לדורי דורות.

מספר הפעמים שמופיע ענין זה הוא רב מאוד ומעיד על חשיבותה ומעמדה של ארץ-ישראל כבסיס המרכזי של האומה הישראלית בזה שניתנה כהבטחה לאברהם אבינו אבי האומה –

"וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךּ  :" (ז) וַיֵּרָ֤א יְקֹוָק֙ אֶל־אַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וַיִּ֤בֶן שָׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ לַיקֹוָ֖ק הַנִּרְאֶ֥ה אֵלָֽיו:"וְנָתַתִּ֣י לְ֠ךָ וּלְזַרְעֲךָ֨ אַחֲרֶ֜יךָ אֵ֣ת׀ אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֗יךָ אֵ֚ת כָּל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן לַאֲחֻזַּ֖ת עוֹלָ֑ם וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹקֽים"כִּ֧י אֶת־כָּל־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לְךָ֣ אֶתְּנֶ֑נָּה וּֽלְזַרְעֲךָ֖ עַד־עוֹלָֽם:(יז) ק֚וּם הִתְהַלֵּ֣ךְ בָּאָ֔רֶץ לְאָרְכָּ֖הּ וּלְרָחְבָּ֑הּ כִּ֥י לְךָ֖ אֶתְּנֶֽנָּה: בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּרַ֧ת יְקֹוָ֛ק אֶת־אַבְרָ֖ם בְּרִ֣ית לֵאמֹ֑ר לְזַרְעֲךָ֗ נָתַ֙תִּי֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִנְּהַ֣ר מִצְרַ֔יִם עַד־הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר־פְּרָֽת: (ח) וְנָתַתִּ֣י לְ֠ךָ וּלְזַרְעֲךָ֨ אַחֲרֶ֜יךָ אֵ֣ת׀ אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֗יךָ אֵ֚ת כָּל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן לַאֲחֻזַּ֖ת עוֹלָ֑ם וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹקֽים:  (ט) וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹקים֙ אֶל־אַבְרָהָ֔ם וְאַתָּ֖ה אֶת־בְּרִיתִ֣י תִשְׁמֹ֑ר אַתָּ֛ה וְזַרְעֲךָ֥ אַֽחֲרֶ֖יךָ לְדֹרֹתָֽם:(י) זֹ֣את בְּרִיתִ֞י אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְר֗וּ בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶ֑יךָ הִמּ֥וֹל לָכֶ֖ם כָּל־זָכָֽר:"

סמיכות הפסוקים מובילה את המדרש לומר, שהתנאי לירושת הארץ זו שמירת ברית המילה. לשמחתנו, אנו רואים שללא אף חוק וללא כפיה, כמעט כל היהודים תושבי מדינת ישראל ובגלות, אפילו אלו הרחוקים עדיין מקיום תורה ומצוות, שומרים על ברית המילה. וזה לשון המדרש –

"ונתתי לך. מיכן שלא ירשו ישראל את ארץ כנען מאבותיהם, אלא בזכות המילה, על מנת כן ניתנה הארץ לאברהם על שימול, ועל מנת כן ניתנה ליצחק וליעקב על שימולו, ועל דבר זה צוה הקדוש ברוך הוא ליהושע לימול את ישראל בעת שבאו ליכנס לארץ שאלמלא לא היו מולין לא היו יכולים להכנס לארץ" (מדרש אגדה בובר, לך לך פרק י"ז, סימן ח').

ומוסיף על כך מדרש פסיקתא, שקיום ברית המילה מעיד על כך, שעם ישראל מקבל את אלקותו של הקב"ה –

"ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען. על מנת שתקבלו עליהם אלהותי, שנא' והייתי להם לאלהים, ואם ימולו בשר ערלתם יקבלו אלהותי, דכתיב זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר" (פסיקתא זוטרתא לקח טוב).

הבטחה נצחית זו לאברהם אבינו ניתנה גם אם עם-ישראל יצא לגלות, כפי שאכן קרה, הרי מובטח לו שיחזור לארץ-ישראל. זוהי המשמעות של המילים בפסוק "לאחוזת עולם", כפי שכותב הרד"ק –

"לאחוזת עולם – אף על פי שיגלו ממנה זמן, אחוזת עולם תהיה להם וישובו אליה והייתי להם לאלוקים".

ואם חלילה יעלה בדעתנו, שהבטחתו של הקב"ה הייתה רק על מקומות מסוימים ומצומצמים שאברהם אבינו עבר בעצמו, הרי מדרש 'שכל טוב' מדגיש, שכוונת הכתוב הייתה על כל ארץ-ישראל ולא רק על חברון ובית אל וזה לשונו:

"ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך. הארץ שאתה מתגורר בה עכשיו, ולא חברון ובית אל ומקומות מסעך בלבד, אלא את כל ארץ כנען, ולא לשום גירות, אלא לאחוזת עולם…" (שכל טוב (בובר) לך לך, פרק י"ז, סימן ח').

חז"ל דקדקו בכל מילה בהבטחה אלוקית חשובה זו ולמדו מההבטחה "והייתי להם לאלוקים" את אחת האמירות היותר משמעותיות על מי שגר בחוצה לארץ ורש"י מביא את דבריהם על אתר –

"לאחוזת עולם – ושם אהיה להם לאלהים, אבל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה".

קביעה זו של חז"ל, שמי שגר בחוצה לארץ כמי שאין לו אלוה, הינה אמירה קשה ורבים ניסו להסביר זאת, האם עד כדי כך? ומה הכוונה ש"אין לו אלוה"?

מסביר המהר"ל –

"הדר בחוצה לארץ הוא כמי שאין לו אלוה. פירוש 'שאין לו אלוה' לעזרו ולסייעו שזה מעשה אלוה, כי ארץ ישראל היא שדורש אותה בפרט, ושאר ארצות חלק למלאכים, ומי שהוא דר בחוצה לארץ הרי הוא כאילו יוצא מרשות הקדוש ברוך הוא חס ושלום" (גור אריה לך לך, י"ז, ח').

בספר 'דברי דוד', שחיבר רבי דוד הלוי, מחבר הפרוש הידוע על שו"ע הט"ז מסביר –

"…לפי שחו"ל תחת יד השרים של האומות אשר חלק ה' להם, אבל א"י אין שם ממונה אלא תחת ידי השכינה" (י"ז, ח').

רבי משה אלשיך המשיל זאת ליחס שבין הקב"ה לארץ ישראל ולשאר העולם, כיחס שבין מלך בשר-ודם לנתיניו. מלכות שמים נוהגת כמלכות הארץ –

"…אמנם, אומר כי הנה מלכותא דרקיעא [מלכות שמים] כעין מלכותא דארעא,[מלכות הארץ] והוא כי דרך המלך המולך על הארץ, כי עיר ממלכתו אשר הוא יושב בה תתנהג על ידו, אך שאר עיירות יפקד המלך פקידים ושרים, להיות כל איש שר ושופט מנהיג אנשי עירו. באופן כי דרך כלל, המלך ההוא מלך כל הארץ ליושבי עירו וליושבי כל יתר עיירות יקרא, אך לא יקרא מנהיג זולת על הדרים אתו בעיר ממלכתו. כן מלכותא דרקיעא, עם שדרך כלל, אלהי כל הארץ יקרא, אך לא ייחד ההנהגה על ידו כי אם לשוכני ארץ ישראל, כי שם בחר ה' לשבתו כנודע. והוא מאמר הכתוב (דברים יא) ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד כו'…".

מעניין מאוד הדיוק שלמד הרש"ר הירש מההבטחה "לך ולזרעך אחריך" – שההבטחה תתקיים כאשר זרעו של אברהם יהפך לעם וזה לשונו:

"ורק אז, כאשר בניך יהיו לי לעם, אתן להם את הארץ הזאת שהיית בה כגר; ושם אהיה להם לאלוקים, המגן ומשגיח עליהם".

אין ספק, שאחד הביאורים המרתקים הביא לנו המלבי"ם, דיוק בפסוק – ש'אחוזה' מלשון 'אחיזה', כאשר נדור ונשתמש בארץ .וזה לשונו:

"ונתתי, עד שאתן לך ולזרעך אחריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם, ששם אחוזה מציין שאוחז ומחזיק בארץ ומשתמש בה, כי תחלה נתן לו את הארץ לרשתה ר"ל שיהיה שלו ע"י ההבטחה, אבל לא אחזו בה [עדיין], כמי שיש לו מתנה במדינת הים שהוא לו מתנה וירושה ואינה אחוזה כי לא החזיק בה, אבל בעת שיהיו לאחוזה שהוא אחר שבאו אל הארץ מאז והייתי להם לאלוקים, יזכו הם עצמם שאהיה להם לאלוקים מצד עצמם ולא מצד אלהות של האבות, כי מאז יהיו ראוים בעצמם אל הענין האלהי, וה' יקרא אלוקי ישראל מצד קדושתם וצדקתם".

זכה דורנו לראות בשוב ה' ציון ולעינינו מתגשמות נבואות התורה. חשוב שבימים אלו נשכיל לראות את המהלך האלוקי הגדול בשיבת הבנים ארצה ולא ניגרר אחרי אירועים קטנים שיסיטו אותנו מהדברים הגדולים שקורים, כפי שרגיל היה הרב צבי יהודה להביא את הפסוק בתהלים (פרק מ"ו) –

"לְֽכוּ־חֲ֭זוּ מִפְעֲל֣וֹת יְקֹוָ֑ק אֲשֶׁר־שָׂ֖ם שַׁמּ֣וֹת בָּאָֽרֶץ".

נתפלל להקב"ה, שנהיה ראויים לרגעים הגדולים האלו של ירושת הארץ מכוח עצמנו, ובע"ה נזכה שיתקיים בנו "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד".

שבת שלום לכל בית הישיבה