פרשת נשא תשפ"ד – מתן תורה והקמת המשכן כאירוסין ונישואין

יוסי ישב תקופה ארוכה ליד הפסנתר כאשר המסמך מולו, וביקש לעשות ניסיון להשתמש בכוחה של המוסיקה כדי להעלות את המודעות ליצירתו החשובה של רבי ישראל. אך אורכו של המסמך הוא 4 עמודים, כיצד ניתן לכתוב שיר באורך שכזה?!....

אנו נמצאים ימים ספורים לאחר שחגגנו את חג השבועות, חג מתן תורה, וההרגשה הייתה של התעלות עצומה בחיבור לתורה על ידי לימוד כל הלילה והרגשה של קבלת התורה מחדש.

האם חג זה, זמן מתן תורתנו בהר סיני, הוא אכן שיא הקשר שבין הקב"ה לעם-ישראל?

אחד השירים החסידיים האהובים עליי הוא השיר "שטר התנאים" בביצועו של אברהם פריד ובלחנו של יוסי גרין. את השיר הזה יוסי הלחין במוצאי חג השבועות תשנ"ב, לפני 32 שנה. יוסי גדל בחסידות סאטמר והוא סיפר שבין מנחה לערבית בלילה השני של שבועות, היה קורא האדמו"ר בקול רם, יחד עם כל מי שנאספו בבית המדרש, מסמך מסתורי שהיה ידוע כ "שטר התנאים" או בשמו האחר "הכתובה".

את המסמך/אגרת כתב רבי ישראל נג'ארה – מתלמידיו הצעירים של האר"י הקדוש ומי שכתב גם את הפיוט "קה ריבון עלם" שמעטר כל שולחן שבת כבר מאות בשנים.

הדרך שבה נכתב המסמך של רבי ישראל, מתארת כביכול הבנה בין ריבונו של העולם – החתן, לבין כלל ישראל – הכלה, בצורה של כתובת נישואין, בה שני הצדדים מבהירים את הנדוניה שהביאו עמם ואת התנאים, הערבים ותחומי האחריות שכל אחד מהצדדים לוקח על עצמו.

יוסי ישב תקופה ארוכה ליד הפסנתר כאשר המסמך מולו, וביקש לעשות ניסיון להשתמש בכוחה של המוסיקה כדי להעלות את המודעות ליצירתו החשובה של רבי ישראל. אך אורכו של המסמך הוא 4 עמודים, כיצד ניתן לכתוב שיר באורך שכזה?!'בסיעתא דשמיא', מספר יוסי, 'הצלחתי לחתוך אותו לשבעה חלקים, שיספרו את הסיפור המלא בכמה שפחות מלים, מבלי שהמשמעות תשתנה. ולמרות זאת, האינטימיות המיוחדת שבמלים הללו, תמשיך לעבור'. לשם כך השתמש יוסי לראשונה במילות הקיצור "וכו'", "וכו'" כחלק מהלחן, ואז ברגע מופלא, גם המוסיקה החלה לזרום מאליה. בסיום המאמר יצורף קישור לשיר מרגש זה, שתוכלו להתענג לצליליו המרטיטים.

כשנלמד בפרשתנו, פרשת נשא, נראה שזה קשר ראשוני בלבד. כפי שאירוסין של חתן וכלה הוא רק יצירת הבסיס להמשך הקמת הבית הפרטי, כן מעמד הר סיני הוא החיבור הראשוני בין עם-ישראל והקב"ה.

בפרשתנו, חז"ל הקדושים שמו לב למילה אחת, הכתובה באופן המעורר שאלה וסקרנות. כשהתורה רוצה לתאר את סיום הקמת המשכן נאמר –

"וַיְהִ֡י בְּיוֹם֩ כַּלֹּ֨ת מֹשֶׁ֜ה לְהָקִ֣ים אֶת־הַמִּשְׁכָּ֗ן" (פרק ז', פסוק א').

מדוע לא כתבה התורה בצורה פשוטה – 'ביום השלים משה להקים את המשכן'?

אמנם, המילה 'כלות' מזכירה לנו את 'ויכולו השמים' – מלשון סיום – אך בכל אופן השימוש במילה זו כאן בוודאי מעורר תמיהה.

עונה המדרש, שהמילה 'כלות' רוצה ללמדנו, שמעבר לכך שהיא מתארת סיום של בניית המשכן, גם רומזת למילה 'כלה' הנכנסת לחופתה, ויש כאן מעין 'חתונה' בין עם ישראל לקב"ה.

רש"י מדייק מהכתוב, שמדובר על כלה כי הכתיב חסר, שכתוב "כלת" בלי וי"ו –

"ויהי ביום כלות משה – כלת כתיב, יום הקמת המשכן, היו ישראל ככלה הנכנסת לחופה".

ואמנם, ה'אירוסין' היו במתן תורה ו'הנישואין' היו בהקמת המשכן, וזה לשון המדרש אגדה –

"מה הוא ביום כלות משה?, ביום שנכנסה כלה לחופתה, לפי שמתן תורה היה קידושין, מנין, נאמר בהם 'וקידשתם היום ומחר' (שם י"ט י'), ובמעשה משכן נישואין היו ועל זה נאמר 'צאינה וראינה בנות ציון' (שה"ש ג יא), וכתיב ביה ביום חתונתו וביום שמחת לבו, (שם), ביום חתונתו זה מתן תורה שנתחתן עמהם, וביום שמחת לבו, זה המשכן שהיה נישואין, ולכך כתיב תחלה ביום כלות משה, ולא כתיב ביום השלים משה" (מדרש אגדה בובר, במדבר ז', א').

לפני שננסה להסביר מדוע מדמה המדרש את מעמד הר סיני ליום האירוסין והקמת המשכן ליום הנישואין, נתייחס לשאלה נוספת ששואל המדרש והיא – מדוע מספרת התורה על הקמת המשכן אחרי הפסוקים של 'ברכת כוהנים' ומה הקשר בין שני הנושאים שנראים לכאורה רחוקים זה מזה?

על שאלה זו עונה המדרש על ידי משל –

"…משל למלך שהשיא את בתו ושלטה בה עין רע ומתה [רחמנא ליצלן], כשבא להשיא בת אחרת עשה לה קמיע כדי שלא יגע בה עין רע, כך כשנתן הקדוש ברוך הוא התורה לישראל ניתנה בפומבי, כמו שכתב "וכל העם רואים את הקולות " ושלט בה עין הרע ונשתברו הלוחות כמו שכתוב "וישבר ואתם תחת ההר", כשבא להשרות ביניהם המשכן מה עשה, כתב תחלה ברכת כוהנים במקום קמיע כדי שלא תשלוט בה עין רע".

את הקשר בין כנסת ישראל לקב"ה כקשר בין חתן וכלה מצאנו במספר מקומות בתנ"ך והידוע והגדול ביניהם הוא כמובן במשלי (פרק ל"א) "אשת חיל מי ימצא", בו מתאר שלמה המלך בעשרים ושנים פסוקים את האהבה בין בעל ואשה, אותו אנו שרים כל ליל שבת.

ונוסיף ונשאל – מדוע כמעט לא מתואר הקשר בין עם ישראל לקב"ה כקשר בין אב לבן או אם לבתה? האם זה לא מספיק מרגש ומיוחד?

ויתכן לומר, משום שבקשר ההורי, המחויבות העמוקה היא בעיקר מצד אחד – מצד האב והאם לבן! זוהי אהבה ללא תנאי. גם אם הבן מצטיין בכל מה שעושה ובין חלילה אם הבן עשה מעשים שאינם ראויים, האב והאם יאהבו, יתמכו ויעזרו בסופו של דבר לבנם. לעומת זאת, קשר נישואים הוא קשר של מחויבות דו-צדדית, של הבעל לאשתו ואשה לבעלה. האהבה הקיימת בין בני זוג היא תוצאה של קשר מתפתח והולך במשך הזמן ותלוי במעשים שכל אחד מבני הזוג עושה. בעל יכול לגרש את אשתו חלילה אם הנישואין עלו על שרטון, אך אב אינו יכול להכריז על בנו שאיננו קשור אליו יותר ואינו יכול לבטל את המציאות שהוא אביו.

התנ"ך מתאר את הקשר שבין עם-ישראל לקב"ה כקשר של מחויבות הדדית, הקיימת כל זמן ששומרים על המחויבות, וברגע שהכלה, כנסת ישראל, הפרה את המחויבות – הרי החתן שהוא הקב"ה העניש את עם-ישראל. אמנם, הקב"ה הבטיח שלא יגרש את עם-ישראל לנצח וגם אם הקב"ה שלח אותנו לגלות, הרי למעשה הבטיח ש"לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב" – והבעל, הקב"ה, הוא בבחינת 'בעל המחזיר את גרושתו'.

אם כן, כפי שלמדנו, המדרש מחבר את 'ברכת כוהנים' להקמת המשכן, כי לקשר המיוחד של עם-ישראל והקב"ה יש לצערנו גם תופעת לוואי לא רצויה וכפי שביחסים שבין בני אדם, אנשים מקנאים באנשים מצליחים, כך הקשר המיוחד  של הקב"ה עם עם-ישראל הוא קשר של אהבה כל כך יפה ומרשימה, וזה גורם לקנאת אומות העולם בנו והטלת ארס ורעל, שכולנו מכירים גם כאנטישמיות.

ברכת הכהנים היא אמצעי שהקב"ה בחר כדי להעביר את ברכתו לעם ישראל. אין זה מכוחם של הכוהנים, אלא הקב"ה מאציל להם כוחות והוא למעשה מברכם ככתוב 'ואני אברכם'. ברכה זו מתקיימת עד ימינו בקשר בל ינתק מאז אהרון הכהן, ועד היום לא מצינו מסורת כזו אצל אומות העולם שנמשכת אלפי שנים.

רבי אברהם אבן עזרא מנמק את סדר הדברים כדרכו על דרך הפשט , שברכת כהנים קודמת, משום שכך היה בפועל –

"…וטעם ויהי ביום כלות משה אחר ברכת כהנים, כי כן היה, כי ביום שנשא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, החלה חנוכת המזבח".

במדרש-הגדול מצאנו סיפור מעניין מה קרה מאחורי הקלעים בהקמת המשכן ואיך חשדו במשה שכאילו חלילה הטעה אותם שתשרה שכינה במשכן –

"ויהי ביום כלות משה. כיון שכילו ישראל את מלאכת המשכן היו הכל עומדין ולא שרת שכינה בתוכו. הלכו כל ישראל אצל כל חכמי לב אמרו להן העמידו המשכן כדי שישרה הקדוש ברוך הוא שכינתו בינינו כאשר הבטיחנו, היו רוצין להעמידו ולא היו יכולין, הלכו אצל בצלאל אמרו לו היינו אומרין שמא על ידו שלבן עמרם יניח הקדוש ברוך הוא שרפים ואופנים וגלגלים וכל כבודו וישרה בתוכינו בוא אתה שמא יעמוד על ידך. אף הוא ביקש להעמידו ולא יכול. התחילו הכל משיחין אחר משה ואומרין ראו מה עשה לנו בן עמרם, בא והטעה אותנו ואמר עשו משכן והקדוש ברוך הוא ישרה שכינתו ביניכם ועדיין לא שרתה עלינו…".

אחת הרעות החולות מאז ועד היום הוא חוסר אמון במנהיגים ובגדולי התורה, וזה הביא את הקב"ה לרומם את משה בפני העם בתהליך הקמת המשכן –

"…ואף משה היה מיצר מפני שלא נשתתף במעשה משכן, והיה הקדוש ברוך הוא יודע מה בלבו לפי כך העלים הקדוש ברוך הוא מהן ולא היו יודעין להקימו. באו להן אצל משה אמרו לו הרי כל שאמרת לנו לעשות כבר עשינו, ראה שמא חיסרנו כלום או שמא עשינו דבר שלא אמרת. והיו מראין לו כל דבר ודבר והוא היה אומר להן שלום. אמרו לו אם כן למה אמרנו לכל החכמים ולא יכלו להקימו. וכיון ששמע משה נצטער אף הוא עמהן. אמר לו הקדוש ברוך הוא אני יודע מה בלבך, אל תירא שאין אחר רשאי להקימו אלא אתה תקים את משכן אהל מועד. אמר לפניו ריבונו של עולם ואיני יודע להקימו. אמר לו הקדוש ברוך הוא אני אתן לך קימה וכותב בתורה ויקם משה את המשכן (שם). ומנין שהקדוש ברוך הוא הקימו, שנאמר הוקם המשכן (שם, יז). ומנין שמשה הקימו, שנאמר ויקם משה את המשכן. וכאן הוא אומר ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן".

לאחר שעברנו בסייעתא דשמיא את חג מתן-תורה, נתפלל שנצליח אי"ה כל אחד לקבל מהשפע האלוקי שיורד ביום זה ולהיטען בכוחות שספגנו בלימוד התורה ונעמיק בקיום מצוותיה ובכך לקיים ולחזק את הקשר שבין ה'חתן' ל'כלה', בין עם ישראל לקב"ה.

למדנו גם מזה, שהקב"ה בנה את הקשר עם עם-ישראל בשלבים – קודם כל קשר של אירוסין, שלב של למידה והיכרות עם המציאות החדשה, והשלב השני הינו הנישואין, שבו נוצרת המחויבות הנצחית בין עם-ישראל והקב"ה – וכך גם בהקמת בית בישראל, בניית הקשר הזוגי היא בשלבים וכך נוצרת חיבה עמוקה וקשר פנימי עמוק.

מאמר זה נערך לכבוד שמחת חתונתה של נכדתנו, מלכות, בתם של בתי איטה וחתני הרב ניר יעקב למשפחת מס, ולכבוד משפחת החתן היקר, יאיר למשפחת כץ מהר ברכה.

כפי שהבטחתי, הנה מילות השיר "שטר התנאים" וקישור לצפיה בביצועו של אברהם פריד ובניצוחו של ד"ר מרדכי סובול ז"ל.

"בעזרת השם יתברך, ולמזל טוב, המגיד מראשית אחרית הוא יתן שם טוב ושארית, לאלה דברי התנאים והברית.

שנדברו והתנו בין שני הצדדים לשם ולתפארת, דהיינו מצד האחד יחיד ומיוחד בורא כל חכם קדמון.

ומצד שני הלא היא כנסת ישראל כלה קרואה בנעימה. ואל יבריחו ואל יעלימו לא זה מזו ולא זו מזה, מראשית ועד אחרית.

רק תמיד פניהם איש אל אחיו באהבה ואחוה וריעות דלא מתפרשין דא מן דא לעלמין.

החתן הנ"ל התחייב את עצמו להכניס כל אשר האציל וברא ויצר ועשה הכל למענה ולמען התורה הקדושה וכו', הכלה הנ"ל התחייבה את עצמה להכניס כל אשר לה למסור לבבה ונפשה על התורה ועל העבודה בדביקה וחשקה בדחילו ורחימו וכו'.

ערב קבלן מצד החתן, כל צבא השמים ושרפים וחיות ואופני הקודש.

ערב קבלן מצד הכלה, צדיקי הדור ותינוקות של בית רבן.

והכל שריר וקיים.

והכהנים והעם העומדים בעזרה פה במקדש מעט, כולם יענו ויאמרו מזל טוב!"

שבת שלום לכל בית הישיבה!

ובתפילה לבשורות טובות ישועות ונחמות