שפע של ברכה בקיום התורה – לפרשת בחוקותי תשפ"ד

פעם אחת הגיע איש עני אל המגיד מקוֹזְנִיץ, וביקש ממנו כסף כדי להשיא את בתו הבוגרת. כעס הרבי ואמר: "מה אני יכול לתת לך? קדחת אתן לך!"....

בשבת הקרובה נסיים אי"ה את ספר ויקרא. היינו מצפים לקראת סיום ספר בכלל וספר ויקרא בפרט לאיזה שפע של ברכה ו"הפי-אנד". והנה, פרשת בחוקותי מייצרת לנו כמין 'רכבת הרים' של הבטחות – מצד אחד הבטחות גדולות של שפע והצלחה, ברכה וישועה וניצחונות גדולים של מעטים כנגד רבים, וכנגדם – אם לא נלך בדרך התורה, הקב"ה 'מבטיח' לנו אסונות גדולים וטרגדיות נוראיות רחמנא ליצלן. האמירה של התורה היא, שהכל תלוי בנו! אם נרצה נקבל שפע של ברכה, ואם לא אז נקבל צרות ואסונות ח"ו.

נשים לב, שהתורה משתמשת באותה מילה הן לטוב והן לרע. ומה היא אותה מילה? –

"וְנָתַתִּ֤י פָנַי֙ בָּכֶ֔ם וְנִגַּפְתֶּ֖ם לִפְנֵ֣י אֹיְבֵיכֶ֑ם וְרָד֤וּ בָכֶם֙ שֹֽׂנְאֵיכֶ֔ם וְנַסְתֶּ֖ם וְאֵין־רֹדֵ֥ף אֶתְכֶֽם" (כ"ו, י"ז).

כלומר, נתינת הפנים של הקב"ה, כביכול, תהיה קשה ופוגעת מאוד בישראל.

ומאידך גיסא, מוצאים את נתינת הפנים של הקב"ה בפרשתנו לטובה –

"וּפָנִ֣יתִי אֲלֵיכֶ֔ם וְהִפְרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם וְהִרְבֵּיתִ֖י אֶתְכֶ֑ם וַהֲקִימֹתִ֥י אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתְּכֶֽם: " (שם, ט').

נתינת הפנים איננה רק לעם ישראל כציבור. אנו מוצאים את אותו ביטוי אצל הנביא יחזקאל כנגד אותם יחידים מעם-ישראל שפרקו מעליהם את המחויבות לתורה ולקב"ה וכה דבריו (י"ד, ז'-ח') –

"כִּי֩ אִ֨ישׁ אִ֜ישׁ מִבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל וּמֵהַגֵּר֘ אֲשֶׁר־יָג֣וּר בְּיִשְׂרָאֵל֒ וְיִנָּזֵ֣ר מֵֽאַחֲרַ֗י וְיַ֤עַל גִּלּוּלָיו֙ אֶל־לִבּ֔וֹ וּמִכְשׁ֣וֹל עֲוֹנ֔וֹ יָשִׂ֖ים נֹ֣כַח פָנָ֑יו וּבָ֤א אֶל־הַנָּבִיא֙ לִדְרָשׁ־ל֣וֹ בִ֔י אֲנִ֣י יְקֹוָ֔ק נַֽעֲנֶה־לּ֖וֹ בִּֽי: וְנָתַתִּ֨י פָנַ֜י בָּאִ֣ישׁ הַה֗וּא וַהֲשִֽׂמֹתִ֙יהוּ֙ לְא֣וֹת וְלִמְשָׁלִ֔ים וְהִכְרַתִּ֖יו מִתּ֣וֹךְ עַמִּ֑י וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְקֹוָֽק".

על השימוש באותה לשון לטובה ולפורענות מצביע הספרא (בחוקותי פרשה ב, פרק ד, אות ד) –

"ונתתי פני בכם, כשם שנאמר בטובה ופניתי אליכם כך נאמר ברעה ונתתי פני בכם, משלו משל למה"ד למלך שאמר לעבדיו פונה אני מכל עסקיי ועוסק עמכם ברעה".

דהיינו, אם יש אדם שמערער ומהרהר – וכי כיצד הקב"ה מוצא זמן לכאורה להתייחס לעם-ישראל מול כל העולם כולו – על כך אומרים המדרשים, שלעם-ישראל יש השגחה פרטית מיוחדת וכביכול הקב"ה עוזב את כל עניני העולם ומתעסק רק עם בניו.

אם-כן, במדרש לעיל ראינו את ההיבט הרע, ובמדרש-אגדה מופיע אותו מוטיב לטובה, וזה לשון המדרש (כ"ו, ט') –

"ופניתי אליכם. חשבון רב יש לי עמכם, רצה לומר אפנה מן האומות שעשיתי בהם נקמה, ואשוב אליכם ליתן לכם שכר טוב על פעולתכם הטוב, ואכרות לכם ברית חדשה שלא תופר (ירמיה לא ל)…".

פירוש אחר מופיע במדרש, לכך שהקב"ה פונה אלינו כאשר עם-ישראל פונים אליו בתפילה ומקבל את תפילות עם-ישראל, וזו בעצם בקשת עם-ישראל, שה' ישמע את תפילתם גם כשחוטאים, ותשובת הקב"ה היא, שתפילה תמיד מתקבלת. וזה לשון המדרש –

"…פונה אני עליכם לקבל תפילתכם, וכן דויד אומר למה ה' תעמד ברחוק (תהלים י, א) אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבונו שלעולם אף על פי שחטאתי לפניך בבקשה מלפניך כשמתפללין לפניך ישראל הט אזנך אל תפלתם, שנאמר אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני (שם קטז, א) אמר לה ומה בשעה שלא דרשוני עשיתי למען שמי, אם חוזרין בהן ובאין לפתחי ומרבים תפלה ותחנונים לפני לא כל שכן שלא אעלים עיני משמוע תפלתם, ואתרצה להן, ואחזור ואפנה עליהן, שנאמר ופניתי אליכם".

מדברי מדרש זה משמע, שרק כשחוזרים בתשובה אז הקב"ה שומע תפילתם, אבל אם לא אז כביכול הקב"ה לא שומע חלילה, ולכן מוסיף המדרש 'דברי הרגעה' חשובים שתקפים גם לימינו. דוד-המלך למד ממשה-רבנו, שביקש מהקב"ה שיראה את ההתנהגות של אומות-העולם לעומת עם-ישראל ואין לך סנגוריא גדולה מזה לישראל. וזה לשון המדרש –

"וממי למד דויד לשון זה לומר למה ה' תעמד ברחוק? לא למדו אלא ממשה רבינו,!! שאמר למה ה' יחרה אפך בעמך (שמות לב, יא) אמר לפניו ריבונו של עולם למה אתה כועס על בניך לא מפני שחטאו לפניך?, הרי אומות העולם מתכונין וחוטאין ומרגיזין ומכעיסין לפניך!!, אלא שפך עליהם זעמך והתרצה לעמך ישראל להיטיב להם, לכך הקדוש ברוך הוא מבשר לישראל ופניתי אליכם".

על בסיס מדרשים אלו ומדרשים נוספים מביא רש"י את פירושו על פסוק חשוב ואופטימי זה –

"ופניתי אליכם – אפנה מכל עסקי לשלם שכרכם, משל למה הדבר דומה, למלך ששכר פועלים … והפריתי אתכם – בפריה ורביה: והרביתי אתכם – בקומה זקופה: והקימותי את בריתי אתכם – ברית חדשה, לא כברית הראשונה שהפרתם אותה, אלא ברית חדשה שלא תופר, שנאמר (ירמיה לא ל) וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית הראשונה".

את המשל שהביא רש"י הסביר גדול פרשני רש"י, רבי אליהו בן אברהם מזרחי מקושטא, על פי המדרש בתורת כהנים שהביאו בשלמותו, וזה לשונו –

" [רש"י] פירש דרך משל, ששכרכם הרבה מאד וצריך פנאי כדי לעמוד עמכם בחשבון לפרוע לכם כל זכותכם, כדאיתא בתורת כהנים: משל למה הדבר דומה: למלך ששכר פועלים הרבה, והיה שם פועל אחד שעשה עמו מלאכה ימים רבים. נכנסו אותן הפועלים ליטול שכרן ונכנס גם אותו הפועל עמהם. אמר המלך לאותו הפועל: בני, אִפָּנֶה לך, הרבים האלו, שעשו עמי מלאכה מועטת, ואני נותן להם שכר מועט, אבל אתה חשבון רב אני עתיד לחשב עמך. כך הם ישראל בעולם הזה, מבקשין שכרם מלפני המקום, ואומות העולם מבקשין שכרם מלפני המקום, והקדוש ברוך הוא אומר להן לישראל: בני אפנה לכם, האומות הללו שעשו עמי מלאכה מועטת ואני נותן להם שכר מועט, אבל אתם חשבון רב אני עתיד לחשב עמכם, לכך נאמר: ופניתי אליכם".

שואבים אנו אופטימיות רבה מדברי הכתוב וכפי שחז"ל 'טרחו' לפרש לנו, שלמרות הדברים הקשים שנאמרו בתוכחה עצמה, כוחה של תפילה לשנות את המצב גם אם עדיין לא חזרו בתשובה ובוודאי כשעם-ישראל יחזור בתשובה. יש מהראשונים, שמוסיפים כוונות טובות נוספות על דברי הכתוב וזאת כמובן על פי מדרשים נוספים ומרחיבים על הדברים הנפלאים שהתורה מבטיחה, כגון רבי אברהם אבן עזרא שמפרש –

"ופניתי אליכם – להרבות עושרכם, ולהפרות ולהרבות אתכם בבנים ובבנות…והקימותי את בריתי אתכם להיותכם ככוכבי השמים לרוב וכעפר הארץ".

וכן מרחיב את ההבטחות רבי יוסף מחבר הספר 'בכור שור' מבעלי התוס' הידוע בכינויו הריב"ש וכותב –

"ופניתי אליכם. שאחזיר לכם פנים ולא עורף. והפריתי אתכם. שתלדו בנים הרבה והרביתי אתכם. שיגדלו הבנים ולא יהיו מתים בעודם קטנים. והקימותי את בריתי אתכם. שאם תשמרו מצותי, אני אקיים אותם בידכם, ואספיק לכם לעשותם ולקיימם, והייתה ידי אתכם, כי הבא לטהר מסייעין לו".

וכן נהנים אנו להמשיך לקרוא בדברי הראשונים את משמעות הברכות, והפעם רבי משה בן נחמן הרמב"ן מפרש –

"וטעם והפריתי – שיעשו כולם פירות פרי הבטן, לא יהיה בהם עקר ועקרה. וחזר ואמר "והרביתי", שיעשו פירות רבים ולא ישכלו, וימלאו ימיהם, ולכך יהיו עם רב".

רמז יפה כותב רבי יעקב בעל הטורים, שהמילה 'ופניתי אליכם' מתחלקת לשניים – ופנ"י הם ת"י (=410) שנים שעמד בית המקדש וזו הייתה הפניה החיובית של הקב"ה אל עם-ישראל, וזה לשונו –

"ופניתי אליכם. ופנ"י ת"י, שת"י שנים שעמד הבית היו פני שם כדכתיב (מ"א ט ג) והיו עיני ולבי שם כל הימים, אבל לאחר שגלו אנה פנה דודך (שה"ש ו א)".

מעניינים הם דבריו של הספורנו, שהקב"ה יפנה לטובה לעם-ישראל לעתיד לבוא אחר אובדן האומות ומביא את הפסוק "כי אעשה כלה בכל הגוים… ואותך לא אעשה כלה (ירמיהו מו, כח)" ויקיים את הברית – לא רק בגלל ברית אבות, אלא גם בזכות עם-ישראל, וזה לשונו –

"אתכם. אקימהו עמכם בזכותכם לא שאזכור לכם ברית אבות בלבד כאמרו וכרתי להם ברית שלום ברית עולם יהיה אותם (יחזקאל לז, כו) וכאמרו וברית שלומי לא תמוט (ישעיהו נד, י):"

וכן כתב מחבר 'הכתב והקבלה' רבי יעקב צבי מקלנבורג מגדולי רבני גרמניה לפני כמאתיים שנה, ואומר כפי שכתב הספורנו, שבעתיד לא יעשה טוב לנו רק בגלל זכות אבות, אלא גם בזכותנו, וזה לשונו –

"והקימותי. עד הנה אם הטיבותי עמכם לא היה רק משמרי את הברית אשר הקימותי עם אבותיכם אברהם יצחק ויעקב אבל עתה כאשר תשמרו תורותי ומצותי לא אצטרך להזכיר לכם ברית ראשונים, כי הברכות יחולו עליכם בזכותכם, וזהו. אתכם, כלומר בזכותכם, וכמה שכתב וכרתי להם ברית שלום ברית עולם יהיה אותם…".

אי אפשר שלא להתייחס לשאלה המפורסמת, ששואלים רבים וביניהם בעל הספר 'צידה לדרך', רבי מנחם בן אהרן בן זרח, על פירוש רש"י –

והרביתי אתכם – בקומה זקופה: וכן בהמשך "ואולך אתכם קוממיות – בקומה זקופה".

וכך שואל –

"…קשה לי מה ברכה היא זו… בקומה זקופה, הלא איתא בפ"ק דקידושין (דף לא א) אמר רבי יהושע בן לוי אסור לאדם שיהלך ארבע אמות בקומה זקופה, שנאמר (ישעיהו ו, ג) מלא כל הארץ כבודו. וכל הפוסקים איש לא נעדר הביאו דבריו לפסק הלכה. ועוד קשה שהרי גם אומות העולם הולכים בקומה זקופה, אם כן מה יתן ומה יוסיף לישראל בזאת הברכה, ולא ראיתי בכל המפרשים תשובה כלל לזאת הקושיא".

ומפרש בעל 'צידה לדרך', שהכוונה שהיו כאן שתי ברכות – האחת, שעם-ישראל ירבה ויפרח בכמות, והברכה השניה שיהיו 'בקומה זקופה' – כלומר יהיו גדולים באיכות, וזה לשונו הנפלא –

"ונראה לי…שיהיו גדולים במעלה וחשיבות והיינו דקאמר בקומה זקופה, ואין ר"ל שילכו בקומה זקופה ח"ו, אלא מתחלה אמר והפריתי אתכם שיהיו גדולים בכמות שיהיו רבים במנין וזהו בפריה ורביה, ואחר כך אמר והרביתי אתכם שיהיו גדולים באיכות כלומר במעלה וחשיבות, וזהו בקומה זקופה,…שהסגולה אשר יתייחד בו האדם מכל שאר בעלי חיים הוא היות קומתו זקופה להיות פונה למעלה לעולם השכל אחר שהוא חלק ממנו בנשמתו השכלית, אבל הבהמה יורדת למטה לארץ…ולזה היא מבטת אל מטה ובני אדם אשר יגברו חומרם על שכלם ונפשם החיונית הבהמית על נשמתם השכלית, אף על פי שקומתם קומת אדם לא יקראו בעלי קומה זקופה לפי שהם מביטים לדברים הארציים החמריים ורוחם כרוח הבהמה היורדת למטה לארץ, ולזה אמר והרביתי אתכם בקומה זקופה, והענין שיהיו רבים במנין וזהו בפריה ורביה וגדולים באיכות לפי שהם מביטים אל גבוה הגבוהים יתברך שמו ואליו כל תשוקתם ובזה הם גדולים בקומה זקופה, כן נראה לי".

לקראת סיום נתבשם בדבריו הנפלאים של רבי אפרים מלונצי'ץ בספרו 'כלי יקר',  על העתיד הגדול של עם-ישראל ועל הכוונה שהקב"ה יכרות ברית חדשה לא על חשבון הברית הישנה, וזה לשונו מילה במילה –

"ועל צד הרמז אמר, אף על פי שיקרה בזמן מן הזמנים שאכרות עמכם ברית חדשה מכל מקום גם הברית הישן לא תופר אלא יהיה טפל והברית חדשה עיקר, וישן מפני החדש תוציאו. כמו שנאמר (ירמיה כג ז – ח) ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא מכל הארצות. ואמרו חז"ל (ברכות יב ב) לא שתעקר יציאת מצרים לגמרי אלא יהיה טפל וקיבוץ גלויות עיקר, כי ניסי מצרים יהיו טפל אל הנסים הגדולים אשר יעשה ה' לעתיד כשיכרות ברית חדשה עם ישראל".

ולסיום ממש, דברי הרש"ר הירש מתכתבים עם התפילה והתקווה לימינו שיתקיימו דבריו, וזה לשונו –

"… ועתה, בהיותכם ברוכים בברכת הארץ, שמורים מפילוגים פנימיים ומאויבים חיצוניים, הריני מברך אתכם בגדולה שבברכות: בברכת האדם: ופניתי אליכם: אשגיח עליכם לטובה, למען תצליחו בגוף וברוח: והפריתי אתכם: אברך אתכם בבנים: והרביתי אתכם: בניכם יהיו כדמותכם מבחינה רוחנית ומוסרית – ואתם תתרבו בהם …יחד עם זה –והקימותי את – בריתי אתכם. בכל מקום שאוכלוסייה מתרבה, שם נשקפת הסכנה של השחתה וקלקול מוסר. סכנה זו לא תהא נשקפת לכם, שהרי אתם תלכו בחוקותי, תלמדו ותעשו את מצוותי. ערככם המוסרי לא ירד על – ידי ריבוי האוכלוסייה, אלא יעלה עם כל אדם נוסף; שהרי נוסף לכם בו בן ברית לה'; וככל שתתרבו, כן תקום בריתי אתכם."

פעם אחת הגיע איש עני אל המגיד מקוֹזְנִיץ, וביקש ממנו כסף כדי להשיא את בתו הבוגרת. כעס הרבי ואמר: "מה אני יכול לתת לך? קדחת אתן לך!"

לא עברה שעה קלה ואל בית הרבי הגיע אדם עשיר, גביר, וביקש מן המגיד שיעזור לו, כי חלה בקדחת. אמר לו הרבי: "תן מאתיים זהובים לאיש העני שנמצא כאן ותתרפא מן הקדחת." אז הבין העני את כוונת דבריו של המגיד.

נתפלל אי"ה, שיתהפכו כל הקללות לברכות בימינו אנו ונזכה לישועות, ברכה והצלחה ולשובם של הלוחמים והחטופים לביתם לשלום אכי"ר – ועם-ישראל ילך בקומה זקופה!

שבת שלום לכל בית הישיבה!