"תורה ועבודה" - סיסמא לכתחילה? שבת ארגון פ' תולדות תשע"א

כל שנה, בהתקרב שבת הארגון, אני נזכר באירוע מכונן מימי נעוריי. ניגש אלי נער בוגר, תלמיד ישיבה תיכונית, שגר בשכנותי בתל אביב והיה בתהליך התחרדות ושאל אותי: "כיצד אתה חבר בתנועת נוער שמסלפת את דברי המשנה 'על שלשה דברים  העולם עומד – על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים'? – התנועה שלך מעוותת את כוונת המשנה באבות ומפרשת זאת על עבודת כפיים, בעוד שוודאי כוונת המשנה על עבודת הקרבנות ובית המקדש? אודה, שנדהמתי ונבהלתי משאלתו. הסיסמא, שהייתה כל כך שגורה בפינו ואף הולחנה כזמר יפה קסמה והתאימה להשקפת העולם עליה חונכתי, שילוב נפלא בין תורה ועבודה, תורה ומלאכה, חיים של יצירה והשתלבות בבנין הארץ. חשתי שאני צריך לברר את הענין ואכן, היה זה עבורי אירוע מכונן לבדיקת השקפת עולמי. כמובן שבמסגרת קצרה זו אוכל להביא נקודה אחת לכל היותר ו'אידך זיל גמור'. מה באמת יחסה של תורת ישראל לעבודה ולמלאכה? האם עבודה זו היא תוצאה של קללת "בזיעת אפך תאכל לחם" ולכן יש לעשות הכל לברוח מהקללה הזאת? האם דברי המשנה באבות "כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול דרך ארץ" הם לכתחילה? איך להתייחס לדברי רבי נהוראי בסוף מסכת קידושין: "רבי נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה"? שמענו, שבעיר מסוימת אין מקבלים תלמידים לתלמוד תורה, אם האב עובד ואינו אברך, כי לעבוד זו דרגה נמוכה וממש קללה !!! מאידך גיסא, איך יסבירו שוללי העבודה את דברי רבי עקיבא: "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות" [פסחים דף קיב עמוד א'] ומה עם דברי המשנה באבות: "דרך ארץ קדמה לתורה"? איך הדברים יסתדרו עם דברי אביי במסכת ברכות [לה:] בהתייחסו לשיטת רשב"י שדגל בהשקפה של לימוד תורה ללא עבודה – "אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וכו' ותורה מה תהא עליה? אומר אביי שהרבה ניסו כרבי שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידם והרבה עשו כרבי ישמעאל [שדוגל בעבודה בשילוב למוד תורה] ועלתה בידם. אז מה המסקנה? הנושא רחב מאוד וים של קולמוסים נשתברו עליו, אבל לכבוד שבת הארגון של בני עקיבא ברצוני לומר שעקרונית אין סתירה בין המקורות השונים, אלא כפי שהגמרא אומרת בכמה מקומות: "הא לן והא להו" – יש דין שונה לארץ ישראל ודין אחר לגלות. כל עבודה בארץ ישראל היא מצווה ובמיוחד עבודת הקרקע, שאותה מדמה החתם סופר [בחידושיו למסכת סוכה דף לו.] להנחת תפילין!!! כפי שאדם לא יטען, שלהניח תפילין זה ביטול תורה, כך אדם לא יכול לטעון שלעבוד את אדמת ארץ ישראל זה ביטול תורה, כי הרי מקיים מצוות ישוב ארץ ישראל. ומוסיף החתם סופר: "ואפשר אפילו שארי אומניות שיש בהם יישוב העולם הכל בכלל המצווה. אבל כשאנו מפוזרים בעונותינו הרבים בין אומות העולם וכל שמרבה העולם יישוב מוסיפה עבודת ד' חורבן מודה רבי ישמעאל לרשב"י [שאין ערך לעבודה וזו רק דיעבד] ועל זה אנו סומכים על רבי נהוראי [שלא עובדים] -היינו בחוץ לארץ." למען הסר ספק, "החתם סופר" לא היה חבר בהנהלת בני עקיבא ואף לא חבר בתנועה הציונית, כל מה שכתב הוא מתוך השקפה של תורה. ברור, שערך לימוד התורה הוא מעל לכל, אבל מצד שני עבודה בארץ ישראל ולא רק עבודת האדמה, אלא כל מה שעוזר לשכלל, לפתח ולקדם את     ארץ   ישראל,    כולל    הייטק,    רפואה,    צבא,    משטרה, תעשייה – הכל בגדר של מצווה. כמובן, שבימינו ניתן ורצוי לשלב לימוד תורה למספר שנים לפני שיוצאים לפרנס ולעבוד וכמובן שניתן היום לשלב לימוד תורה ושרות בצבא וכו'. אין ספק, שתנועת בני עקיבא היא זו שחרתה על דגלה בראש ובראשונה תורה, אבל רואה חשיבות גדולה ביישוב ארץ ישראל על ידי עבודה וכל אחד יכול לתרום לכך. לכן, רבים הפוסקים המדברים על לימוד תורה בלא עבודה ליחידים, גאונים וצדיקים שחשקה נפשם בתורה – הם ראויים לשבת באהלה של תורה ללא עמל הפרנסה, אבל כלל הציבור וודאי שאינו מסוגל לכך ועוד יש לדאוג לקיומה של האומה. על כן, גם אדם שעוסק לפרנסתו בארץ ישראל תורם בהכרח לקיומה של האומה ומקיים מצוות ישוב הארץ בהידור. אסיים בדברי הרמב"ם החריפים [בהלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה י] על מי שמטיל את פרנסתו על הציבור רק משום שלומד תורה: "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה. אמרו חכמים: כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם, ועוד ציוו ואמרו – אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן, ועוד ציוו ואמרו – אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עוון, וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות". [עיין הסברו של הכסף משנה שמתרץ את הנוהג היום שכן מתפרנסים ועדיין צריך עיון]. נברך ונתברך ביום חגה של התנועה שכותרתו "עושים עליה". ברכת 'עלה נעלה' בכל המובנים – בתורה וביראת שמים, במצוות שבין אדם לחברו, בין אדם לארצו ובין אדם למשפחתו. שבת שלום !!!