תורתו של דוד המלך - מאמר לחג השבועות

לפי מסורת חז"ל, יום לידתו ופטירתו של דוד המלך חל בחג השבועות וזו אחת הסיבות לכך שקוראים את מגילת רות בחג השבועות, משום שבסוף המגילה אנו לומדים לדעת שהסבא-רבה והסבתא-רבה של דוד היו בועז ורות ומהם יצאה השושלת של דוד בן ישי.

ישנן כמובן סיבות נוספות וטעמים אחרים לקריאת המגילה בשבועות. במאמר זה אנו רוצים לומר, שלידתו ומיתתו של דוד המלך בחג השבועות, חג מתן-תורה, אינן מקריות ומסובב כל הסיבות דאג לכך שדוד המלך וחג מתן תורה חד הם. תורתו של דוד המלך היא התורה האידאלית ולכן יש בחג השבועות מסר חשוב מאוד על לימוד תורה ואופן קיומה המיוחד על ידי דוד המלך. ומנין לנו שהיה משהו מיוחד בתורתו של דוד? אנו יודעים שדוד היה משורר אלוקי, שכתב את ספר תהילים אבל מה המיוחד בתורה של דוד המלך?

ואכן, רבי יהושע בן לוי, שהיה ידוע בכך שאליהו הנביא נגלה אליו, קובע במסכת מכות (דף י'), שתורתו של דוד הייתה כה חשובה לפני הקב"ה, עד כדי כך שהעדיף את התורה של דוד על פני בניית בית המקדש –

"א"ר יהושע בן לוי: מאי דכתיב: 'שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך'? – אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, שמעתי בני אדם שהיו אומרים מתי ימות זקן זה ויבא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל, ושמחתי; אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'כי טוב יום בחצריך מאלף' – טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני, מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח".

אין זה מקור יחידי, שבו אנו רואים שהקב"ה אומר לדוד המלך, שאפילו יום אחד בלבד שאתה עוסק בתורה שווה יותר מאלף קורבנות-עולה. התבטאות כזו כלפי לימוד תורה של מי שלא יהיה בעם ישראל לא מצאנו, עד כדי כך שיום אחד בלבד חשוב יותר ממה ששלמה המלך יעשה בבית המקדש?

מקור נוסף מצאנו במסכת שבת (ל'.):

"אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב 'הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא אדעה מה חדל אני,' אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, הודיעני ה' קצי! אמר לו: גזרה היא מלפני שאין מודיעין קצו של בשר ודם. ומדת ימי מה היא? – גזרה היא מלפני שאין מודיעין מדת ימיו של אדם. ואדעה מה חדל אני [=מתי אמות ] – אמר לו: בשבת תמות. – אמות באחד בשבת! – אמר לו: כבר הגיע מלכות שלמה בנך, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא. – אמות בערב שבת! – אמר לו: 'כי טוב יום בחצריך מאלף'. טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח".

הדבר מעורר השתאות! הקב"ה לא רוצה להקדים ולו ביום אחד את פטירתו של דוד המלך, זאת כדי שילמד תורה עוד יום אחד. עד כדי כך היה חשוב לימוד התורה של דוד המלך. כמובן שהדבר אומר: דרשני!!

כדי לענות על שאלה חשובה זו, נלמד להכיר את דוד המלך מבין השיטין והאמירות של דברי חז"ל כלפיו ובס"ד בשלהי מאמרנו נגיע להגדרה מה מצא הקב"ה מיוחד בתורתו של דוד המלך עד כדי ויתור על בית המקדש.

ובכן נצא לדרך…

נתבונן במשנה הידועה באבות (ו', ט' ), בו מוזכר דוד המלך כבדרך אגב, אולם ננסה ללמוד ממנו משהו על דוד המלך. התנא הקדוש רבי יוסי בן קסמא מספר, שפעם אחת הלך בדרך ואחד ההולכים לצידו כנראה הבחין בהנהגתו ויתכן וגם שמע עליו והציע לו לבוא לעירו ללמד אותם תורה. רבי יוסי בן קיסמא, שקודם לכן הציג את עצמו כתושב עיר גדולה של חכמים וסופרים, סירב להצעה הנדיבה הזו  למרות שהלה הציע לו חבילת הטבות של אלף אלפים דינרי-זהב ואבנים טובות ומרגליות. תשובתו של רבי יוסי הייתה חד משמעית והחלטית – לא!!

נקרא ונלמד כיצד מספר ומנמק  רבי יוסי בן קסמא בגוף ראשון את סירובו להצעה:

"אמרתי לו: בני אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם איני דר אלא במקום תורה, לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד, שנאמר 'בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך' (משלי ו). בהתהלכך תנחה אותך – בעולם הזה, בשכבך – תשמור עליך בקבר, והקיצות היא תשיחך – לעולם הבא. וכן כתוב בספר תילים על ידי דוד מלך ישראל טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף[תהלים קי"ט] ואומר לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות (חגי ב')".

בשולי המשנה נעיר הערת לשון בעלת משמעות רבה לנושא שלנו – מדוע רבי יוסי בן קסמא צריך לספר, שספר תהילים נכתב על ידי דוד המלך? מדוע התנא רואה צורך לכתוב זאת במשנה? הרי כל ילד קטן יודע שדוד מלך ישראל כתב את תהילים!! זה נראה לכאורה ממש מיותר.

כדי לענות על השאלה הזאת נניח הנחה פשוטה, שאם אדם עני ואביון שהפרוטה אינה מצויה בכיסו, מכריז שטוב לו ללמוד ולקיים את תורת ה' יותר מאלפי זהב וכסף – הרי כל אחד ילעג לו, כי בוודאי הוא אומר זאת היות ואין לו לא זהב ולא כסף ולא כלום, אז זו לא מעלה שאוהב את התורה יותר מכסף וזהב…אבל אומר רבי יוסי בן קסמא: הרי דוד המלך ודאי היה לו כסף וזהב ואעפ"כ מכריז 'טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף' ומעדיף את התורה. לכן התנא של המשנה ציין, שמי שאמר זאת הוא דוד מלך ישראל.

למדנו פרט ראשון בתורתו של דוד המלך, שהעושר והזהב לא סנוורו את עיניו ולמדנו שדוד אהב לעסוק בתורה על אף שהיו לו כל האמצעים "לעשות חיים" ואעפ"כ רצה ללמוד תורה בכל מאודו ובכל נפשו. דוד מלמד ומרשיע את מי שהכסף והזהב עוורו אותו ומעמיד מודל אחר לאנשים עשירים שמחשיבים יותר את העושר יותר מהתורה.

זו נקודה אחת מיוחדת בדוד ואכן רבים בעם ישראל עד ימינו הולכים בדרכו של דוד המלך, בשלבם לימוד תורה ועושר רב.

נלמד עוד משהו על המיוחדות בתורתו של  דוד המלך. רבי יהושע בן לוי שאל, שלכאורה יש סתירה בין שני פסוקים – כתוב אחד אומר "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך", וכתוב אחר אומר "קדמתי בנשף ואשוועה" – 'נשף' זה תחילת הלילה [אורתא]. והסתירה – האם דוד התחיל בלימוד בתחילת הערב או בחצות הלילה. על כך עונה רב אושעיא בשם רבי אחא (ברכות ג.), שדוד מעיד על עצמו, שמעולם לא עבר עליו חצות לילה בשינה. ורבי זירא אמר, שדוד העיד על עצמו, שעד חצות לילה היה מתנמנם כסוס, מכאן ואילך היה מתגבר כארי. רב אשי אמר: עד חצות לילה היה עוסק בדברי תורה, מכאן ואילך בשירות ותשבחות".

המכנה המשותף של כל הדעות, למדנו מה היה סדר השינה והלימוד של המלך דוד. אנו מקבלים תמונה על מלך, שהאחריות האדירה לשלומו של העם נתונה בידו וכן הדאגה למצב הביטחוני, לצד דאגה לכלכלת הממלכה ודאגה לשלום בית של המשפחות, כפי שמעיד על עצמו דוד, שכל המלכים היו מבלים והוא היה עוסק בשפיר ושליה ודואג לשלום בית. למרות כל זאת ואעפ"כ, הלילה היה מוקדש אצל דוד בחלקו הגדול ללימוד תורה, לתפילה ולשירה לא-ל חי, תופעה שאינה קיימת אצל מלכי אומות העולם –

"ואמר לו דוד דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר, דרכן של מלכים להיות ישנים עד שלש שעות, ואתה אומר חצות לילה אקום להודות לך, והוא אומר על משפטי צדקך" (מדרש תהילים נז).

נקודה נוספת וחשובה מודגשת במדרש תהילים הנ"ל, על כך שדוד המלך לא דאג רק ללימוד התורה של עצמו, אלא דאג שתרבה תורה בישראל. ואיך עשה זאת? המדרש מציין את הדוגמא האישית. נלמד את המדרש הנפלא הזה –

"ומה היה דוד עושה? ר' פנחס בשם ר' אלעזר בר' מנחם אומר: היה נוטל כינור ונבל ונותנו תחת מראשותיו, ועומד בחצי הלילה, ומנגן בהם, כדי שישמעו חביריו בתורה ויקומו, ומה היו חבירי תורה אומרים, ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה" (מדרש תהלים נז ד).

אין ספק שמעשים אלו העמידו את דוד המלך במקום גבוה ומכובד, אבל אין כמו המדרש הבא המלמד אותנו, שכל מעייניו ומחשבותיו היו נתונים לבית המדרש למרות כל עיסוקיו הרבים. וכך מספר המדרש (ויקרא רבה בחקותי פרשה לה):

"חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך – אמר דוד: רבש"ע! בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית דירה פלונית, אני הולך והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, הה"ד ואשיבה רגלי אל עדותיך".

מצב כזה, שאדם מכוון להגיע ליעד מסוים ומגיע למקום אחר נחשב אולי בימינו כאיזה פגם באדם, לעתים מפאת מכה, חוסר תשומת לב וריכוז או מחלה ח"ו. דוד המלך מתאר מצב בו אנו מבינים, שכל המהות של דוד הייתה התורה הקדושה ובתי המדרש ולכן רגליו הובילו אותו אוטומטית למקום שהוא הכי נמצא הרבה וזה בית הכנסת ובית המדרש.

כותב ה'אורחות צדיקים' [ספר מוסר מבוסס על חז"ל ועל ראשונים רבים שמחברו אינו ידוע, כנראה בן המאה ה-15 למניינם], שדוד היה במעלה כה גדולה בלימוד התורה, עד כדי כך שגילה את סודות התורה והבריאה לבני אדם

–

"...לכן ישים כל אדם שמחתו על התורה, ובעת שיעשה המצוות ישמח בלבו על שזכה להיות עבד למלך עליון, אשר בני מעלה ישתחוו לו. וכן אמר דוד (תהלים קיט קסב): 'שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב'. וכל העושה המצוות בשמחה, יש לו שכר אלף ידות יותר ממי שהמצוות עליו למשא. אברהם ודוד כל היום כולו, היו עסוקים בתורה ומפארים ומשבחים בשירות ותשבחות להקדוש ברוך הוא להרים קול בשמחה. ואז מצליח בכל דרכיו, וטוב טעמיו, ושולח הקדוש ברוך הוא רוח הקודש בקרבו, ולבו שמח, ומתמלא אהבת הקדוש ברוך הוא, ונפשו קשורה בגיל, ומגלה להם רזים וחידושים של מעלה, לפי שהוא ירא השם, ברוך הוא, וישר, ונכנס הטעם בקרבו" (שער השמחה).

דוד המלך, למרות העיסוקים הרבים הדורשים את כל כולו בדאגה למלכות, שבוודאי גרמו לו לכאב ראש לא קטן ודאגות אמתיות לכלל ישראל, אבל כשלמד ולימד תורה וקיים מצוות עשה זאת בשמחה רבה וכן כשעסק בגילוי הרזים, רזי התורה, תחום שלא כל כך נחשפנו אליו למה שלימד והעניק דוד המלך לעם ישראל.

לימוד התורה של דוד לא היה לימוד פרטי לעצמו. כמלך הוא לא דאג רק לצד הכלכלי והביטחוני של עם ישראל, אלא גם ואולי בעיקר לצד הרוחני של העם. במדרש הגדול [חיבור מדרשי מקיף על כל התורה, המכיל מדרשי הלכה ואגדה שנערך על ידי הרב דוד בן עמרם עדני מהעיר עדן שבתימן, שחי כנראה במחצית הראשונה של המאה ה-14.  החיבור נחשב כגולת הכותרת של יצירת יהדות תימן], אנו לומדים על דוד המלך כמלמד תורה ברבים וזה לשון המדרש –

"היה מקהיל קהילות בשבת ומעמיד את הבימה בבית המדרש ויושב ודורש לישראל בסתרי תורה ומחזיר טעיותיהן של ישראל ומגלה להם הרזים וסודות עד שמושך לבן לדברי תורה" (מדרש הגדול, שמות לה א').

בדאגה הרוחנית והמעשית לכלל ישראל מצאנו גם בזה, שתיקן תקנות יחד עם בנו שלמה, כפי שמספרת הגמרא (ברכות מח:) –

"דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים. דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך, ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש".

וכן תיקן דוד המלך 'מאה ברכות' לאמרם בכל יום, כאשר כל יום מתו מאה אנשים מישראל תמותה לא שגרתית גם בימים ההם וזה לשון המדרש תנחומא –

"…ק' כנגד ק' ברכות שבכל יום היו מתים מישראל ק' אנשים בא דוד ותקנן לק' ברכות (דברים י) ועתה ישראל מה ה' אלוקיך קרי ביה מאה אלו ק' ברכות כיון שתקנום נעצרה המגפה" (תנחומא (ורשא) פרשת קרח סימן יב).

דוד המלך במעמדו כמלך העמיד וניהל את ממלכתו על פי משפט התורה, הקפיד שייערך משפט בכל מקרה של סכסוך כספי, אבל היה לאחר מכן עושה צדקה, בניגוד לאברהם שהיה עושה קודם כל צדקה ואח"כ משפט – ואולי בהיות אברהם רק 'נשיא אלוקים' ולא 'מלך'. נראה את דברי אבות דרבי נתן –

"…שהיה אברהם אבינו עושה צדקה תחלה ואח"כ משפט שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט (בראשית י"ח י"ט). בזמן ששני בעלי דינין באין לפני אברהם אבינו לדין ואמר אחד על חבירו זה חייב לי מנה היה אברהם אבינו מוציא מנה משלו ונותן לו ואמר להם סדרו דיניכם לפני. וסדרו דינן. כיון שנתחייב אחד לחבירו מנה אמר לזה שבידו המנה תן המנה לחבירך. ואם לאו אמר להם חלקו מה שעליכם והפטרו לשלום. אבל דוד המלך לא עשה כן אלא עושה משפט תחלה ואחר כך צדקה שנאמר ויהי דוד עושה צדקה ומשפט לכל עמו (שמואל ב' ח' ט"ו). בזמן שבעלי דינין באין לדין לפני דוד המלך אמר להם סדרו דיניכם. כיון שנתחייב אחד לחבירו מנה היה מוציא מנה משלו ונותן לו ואם לאו אמר להם חלקו מה שעליכם והפטרו בשלום" (נוסחא א, פרק לג).

נחזור אם כן לשאלה המרכזית של מאמרנו – מה היה המיוחד בתורתו של דוד?

ולאור דברינו למדנו ונחשפנו לתורה בגדלות של המלך דוד. היכולת שלו לשלב בין מלוכה לבין תורה, לנהל מדינה וממלכה, שכל כולה נובעת מתורה, ממלכה  שהמלך שלה ראשו ורובו עסוק בתורה, מלך שרגליו מוליכות אותו לבית המדרש, מלך שמקהיל קהילות ברבים ללמדם תורה ומשמש דוגמא אישית כדי שאחרים ילמדו. מלך שמתקן תקנות רוחניות וכל זה מבלי להזניח את הדאגה לרווחתם וביטחונם ושלומם  של אזרחי הממלכה. ואם יש צורך אז דוד יוצא אישית למלחמה בראש. תורה כזו הקב"ה אוהב! זו איננה תורה מדברית, שניזונה ממן מן השמים ומנותקת מכל עשייה גשמית שהייתה טובה כהכנה לכניסה לארץ ישראל. תורתו של דוד זו התורה השלמה של חיים על פי תורה עם חיי מדינה.

אם נתרגם זאת לימינו…כאשר ראש הממשלה ישלב דאגה מעשית לעם ישראל ולצד זאת לא יפסיק ללמוד תורה ביום ובלילה, יקיים אסיפות-עם ושם ילמד תורה – נדע שהגענו בעזרת ה' להיות 'אור לגוים'. אני מאמין בע"ה שאנחנו בדרך לשם אך כמובן שיש הרבה מה לעשות. אשרינו שזכינו שהשבת היא יום המנוחה הרשמי של מדינת ישראל, אין בית יהודי כמעט בארץ ישראל שאין בו מזוזה, צבא הגנה לישראל לא עורך אימונים בשבת והמזון שמוגש בו כשר, מוסדות המדינה גם הם מתנהלים בכשרות המזון על פי חוק ועוד ועוד…אבל הדרך עדיין רחוקה והמודל שלנו זה דוד ולאחריו שלמה – ובע"ה נזכה ונראה בבניינה של ארץ ישראל כדוגמא ומופת מבחינה מוסרית לעולם כולו.

חג שבועות שמח ושבת שלום לכל בית הישיבה